לפני כמה חודשים, עברתי דירה. אחרי שנים רבות באותו מקום, הכנתי את עצמי נפשית לקראת השינוי הגדול. ככל שהתקרב יום המעבר, התחילו לעלות בי תחושות מעורבות - excitement לצד פחד מהלא נודע. האם כולם יגיעו בזמן? האם הארונות הגדולים יעברו בלי פגם? והאם אני אצליח לעטוף כל דבר בפינה הנכונה?
ביום ההובלה, התארגנתי עם הרבה אנשים טובים מסביבי - חברים ומשפחה שהציעו עזרה. זה היה כמו טקס מעבר קטן; כל אחד מהם הביא משהו מהלב שלו לדירה החדשה שלי. כשפתחתי את הדלת לבית החדש ולפתע הרגשתי שההובלה היא לא רק סחיבה של רהיטים אלא גם העברת זיכרונות וחוויות.
באמצע היום המייגע הזה, כשהמוני קרטונים היו מפוזרים בכל מקום ותמונות מתוך החיים הקודמים שלי מתגלגלות בין הידים של החברים - עצרנו להפסקת תה ועוגיות שבישלתי מראש. ישבנו בגינת הבית החדש שלי ושתינו יחד, מחייכים ומלאים בתכניות לגבי העתיד המשותף שלנו במקום הזה.
ואז הגיע ה"רגע": אחד החברים גילה חבילת דברים שאיבד לפני שנה - מתנות שחתם להן על תאריך ולא מצא מאז! כולנו צחקנו וזכרנו את הסיפור מאחוריהן והרגשתי כיצד במעבר הזה אנחנו ממסכים יחד את התמונות שיש לנו בראש ואת הזיכרונות שממשיכים לחיות בהם.
התובנה הכי גדולה שקיבלתי מזה היא שכשהולכים על שינוי גדול בחיים, תמיד כדאי לקחת איתך את הנשמה שלך ואנשים אהובים вокругך. ניתן להעביר דברים פיזיים עם מקצוענים אבל אתם יכולים לבקש מעט מאוד מכל מי שסביבכם - פשוט להגיע ולהציע ידיים אוהבות ולבבות פתוחים.
ומעל לכל אני רוצה לתת טיפ חשוב: אל תשכחו להכין חבילת "ימי מעבר". בתוך החבילה הזו יהיו דברים בסיסיים כמו מגבת נקייה, קצת אוכל שתוכל לגשת אליו מיד ועוד פריט או שניים שעושים לכם טוב בלב (אולי ספר מועדף?). זה יכול להפוך רגעי מתח לרגעי חיבור אמיתי ובית חדש שיוצא לקרקע בצורה מדויקת יותר.
אז הנה אני מספר לכם - הגיע הזמן להתחיל מחדש עם חיוך רחב וליצור זיכרונות חדשים בבית שתמיד ירגיש לכם כבית!
