לפני כמה חודשים עברתי חוויה ששינתה את הדרך שבה אני רואה את הלמידה. אחרי שנים של עבודה בתחומים שונים, החלטתי להירשם למרכז הדרכה בקהילה שלי. המטרה הייתה פשוטה: ללמוד דברים חדשים ולהתפתח כבן אדם. לא ידעתי למה לצפות, אבל הייתי מוכנה.
ביום הראשון הרגשתי קצת כמו תלמיד חדש בבית ספר - נרגשת ומבולבלת בו זמנית. כל האנשים שסביבי היו שונים זה מזה ובאו מרקעים מגוונים. היה שם איש זקן עם סיפורים מהצבא, צעירה שהחליטה לשנות קריירה וללמוד גרפיקה ממוחשבת ואפילו אמא לשלושה שהחליטה לקחת רגע לעצמה ולצאת למסע לימודי.
ואז הגיעה המדריכה שלנו, מישהי עם חיוך רחב שהיה קשה להתנגד לו. היא שאלה אותנו מה אנחנו רוצים לקחת מהקורס ומה צפויות להיות המטרות שלנו. זה היה הרגע שבו הבנתי שזה לא רק על הלמידה עצמה - אלא גם על הקשרים שניצור כאן ועל התמיכה ההדדית שנחווה יחד.
בחודשים שעברו גיליתי שאין דבר יותר משמעותי מללמוד במשותף עם אנשים אחרים. חלוקות הידע והניסיון שלהם פתחו לי אופקים חדשים וגרמו לי להבין שהלמידה בעצם היא תהליך משתף ואישי כאחד.
טיפ קטן שאני רוצה לחלוק: אל תהססו להיות פתוחים ונכונים לשיתוף פעולה במקום כזה! כשמישהו בצוות שלכם מציע לעזור או לתת הכוונה, קחו את זה ברצינות ותנו לזה הזדמנות - זה עשוי לשנות לכם לגמרי את נקודת המבט.
בסוף הקורס סיימנו בפרויקט קבוצתי שלא רק שיחרר אותנו לביטוי יצירתי אלא גם חיבר אותנו באמת ובתמים אחד לשני. גילו של אף אחד מאיתנו לא משנה כשהלב פתוח ללמידה ולאנשים החדשים שמסביבך.
אם אתם מתלבטים האם להצטרף למרכז הדרכה כלשהוא - עיזרו לעצמכם ונצלו את ההזדמנות הזאת! ככל שתשקיעו בלמידות הללו, כך תיקחו איתכם יותר לכל מקום בהמשך הדרך. החיים הם מסע בלתי נגמר של חוויות ולמידה, ועכשיו אני יודעת שגם במסלול הזה אפשר ליצור קשרים אמיצים וחוויות מרגשות שלא תשכחו זמן רב אחרי.