אני זוכר את הפעם הראשונה שהחלטתי להצטרף לסטודיו יוגה. זה היה יום קיץ חם, התלבטתי רבות אם ללכת או לא, אבל משהו מושך בי אמר לי שאני חייב לנסות. כשהגעתי, הרגשתי מייד כאילו נכנסתי לעולם אחר: המוזיקה השקטה ברקע, האור הרך שחלחלה דרך החלונות והאנשים שעל שטיחי היוגה שלהם נראו רגועים ושלווים.
בהתחלה הייתי די סקפטי לגבי כל העניין. החשש שלי היה האם אני מספיק גמיש או רזה כמו שצריך? משיחות עם אחרים בסטודיו הבנתי שאני ממש לא לבד בזה - כולנו באנו לחפש איזו שלווה בתוך הכאוס של החיים.
במהלך השיעורים גיליתי שהיוגה היא הרבה יותר מסתם מתיחות; היא היתה מקום שבו יכולתי לנשום ולהרגיש את עצמי באמת. בכל פעם שהתמקמנו בתנוחת הכלב המופנה מטה, חשבתי על מה עובר עליי בחיים - הלחצים בעבודה, יחסים עם אנשים אהובים ומחשבות מעיקות. ולאט לאט התרגלתי לשחרר את כל זה ולמצוא רגעים של רוגע ושלום פנימי.
אבל הדבר הכי חשוב שלמדתי הוא לתת לגוף שלי להיות מה שהוא, בלי להשוות אותו לאחרים. פילאטיס חינך אותי להקשיב למגבלות שלי ואפילו לחגוג אותן - כי מי אמר שכולנו צריכים להיות "מושלמים"? התחזקויות החדשות שהגעתי אליהן העירו אצלי צדדים שלא הכרתי קודם לכן.
אם אתם מתלבטים אם להתחיל וברקע שלכם יש חששות דומים לשלכם - פשוט תעשו צעד קדימה! מצאו סטודיו שמדבר אליכם ותנו לעצמכם זמן להתנסות. זה יכול להיות אחד הצעדים הכי טובים שתעשו עבור עצמכם השנה.
זה לא רק על התנועה הגופנית; זו הזדמנות לרכוש כוח נפשי חדש ולהרגיש בבית בתוך עצמכם ובכלל בעולם.