בשבוע שעבר, אחרי חצי שנה שלא שטפתי את הרכב שלי, החלטתי שהגיע הזמן. לא יכולתי יותר לסבול את האבק והכתמים שמשהו בצבע הישן של האוטו (שחכתי שהוא היה פעם אדום) הסתיר. מצאתי את עצמי נוסע למקום שאני מכיר - מסלול השטיפה בשכונה.
כשנכנסתי למקום, הריח של חומרי הניקוי התערבב עם ריחות המנועים ומיצי השמש החמים. זה היה מעניין לחשוב ששטיפת רכב היא כמו טיפול לכל דבר אחר - לפעמים אנחנו צריכים לנקות ולהסיר שכבות של כאב או דאגות מהיום יום כדי להרגיש רעננים מחדש.
אז עמדתי בתור במתחם ולא יכולתי להתעלם מהמחשבה על כל הזיכרונות שהרכב הזה נושא איתו: הטיולים המשפחתיים לחופשות, הקריאות הפומיות לאורך הכבישים ואפילו שיחות הלילה הארוכות עם חברים כשהיינו נוסעים לשום מקום מיוחד. הרגש היה שם בכוח - יש משהו קסום ברגעים הקטנים הללו שאנחנו חווים בדרך.
סה"כ התהליך לקח כמה דקות בלבד; קלטנו כאן סבון ושטיפה זורמת ומתוקה מעבר לחלון. ואז פתאום ראיתי ילד קטן עושה צעד ראשון לעבר המוסך ונראה שהיה נאה מרמת העמימות שנמצאת במסלול שטיפת הרכב. הוא עצר ושאל את אביו אם אפשר לשטוף גם את המכונית שלהם בעזרת פניהם המאוהבות במים בוערים שמילאו אותם באושר.
זו הייתה תזכורת עבורי; לעיתים כל מה שאנחנו צריכים זה נקודת מבט חדשה כדי להבין שגם דברים שגרתיים יכולים להיות בלתי נשכחים כשאנחנו מחליטים לראות בהם רגעים יפים וקסומים.
אז אני יוצא משם עם רכב נוצץ וביטחון רב בליבי. מומלץ לכולם להקדיש כמה רגעים בשנה לטיפול ברכב שלכם, אבל יותר מכך - אל תשכחו לציין את הרגעים הגדולים והקטנים שיוצרים זכרונות מתוקים לכל החיים בקורות הדרך שאתם עושים יחד עם בני משפחתכם וחברים יקרים.
שיהיה לכם יום נהדר!