העולם המודרני מלא בקצב ריצות, פגישות ומסכים שמחייבים אותנו להתרכז, אבל יש משהו מיוחד במפגש עם האוכל הביתית. כל ביס יכול להחזיר אותי לשולחן העץ הקטן בבית סבתא שלי, שם ישבתי שעות רבות, והקשבתי לסיפורים שלה בזמן שהיא הכינה את המאכלים שהיו נשמת אפה.
אני זוכרת את היום שבו החלטתי לנסות ולשחזר את המתכון לאורז פרסי שטוף בחמאה וסביבו נתחי עוף מוקפצים בתבלינים שריחם גרם לכל השכנים לקנא. התיישבתי במטבח עם מחברת והתכוונתי לעשות הכל בדיוק כמו שסבתא הסבירה לי כשעוד הייתי ילדה. היא תמיד אמרה ש"אהבה היא המרכיב החשוב ביותר", אז ניסיתי לדמיין איך אני מפזרת אהבה בין היידיים שלי בכל ערבוב.
והנה הפלא! הריחות החלו להתפשט ברחבי הבית ולאחר שעה נהדרת שביליתי במטבח, מצאתי את עצמי יושבת בשולחן ולטעום את היצירה החדשה שלי. אמנם לא היה זה האורז ההוא של סבתא, אבל בכל ביס הרגשתי שהצלחתי להשתלט על רגע אחד קסום מתוך המסורת המשפחתית שלנו.
היום אני מבינה שזה לא רק על מתכון מדויק או המידות המדויקות - אלה הרגעים שמשתפים יחד סביב השולחן שאותם אנחנו זוכרים ועליהם אנחנו מדברים במשך שנים רבות. טיפ קטן שאני רוצה לחלוק: אל תחששו להוסיף את הטעמים שלכם למתכונים המסורתיים; בהצלחה אפשר גם ליצור משהו ייחודי משלכם.
לפעמים צריך לחזור הביתה כדי למצוא מחדש את הדרך - דרך טעמים וזיכרונות שמקשרים אותנו לדבר החשוב באמת: משפחה ואהבה.