לפני כמה ימים, יצאתי לבקר בבית קפה קטן וישן ששייך לפנסיונרית חביבה בשם מרים. היא פתחה את המקום הזה לפני יותר מעשרים שנה, והיה לי ברור כבר מהשנייה שנכנסתי, שזה המקום שבו הכוונה לא רק להשקות אותנו בקפה, אלא גם לשתף אותנו באהבה ובסיפורים.
מרים ישבה מאחורי הדלפק עם חיוך רחב שיכול היה לחמם אפילו את הימים הקרים ביותר של החורף. היא הזמינה אותי לטעום מקפה הבית שלה - קפה מהמטבח שלה שמוכן באהבה ובסבלנות. תוך כדי שהיא מכינה את הקפה, סיפרה לי מרים על החלומות שהיו לה כשהייתה צעירה: לכתוב ספר עצמאי ולצייר כל יום בלי הפסקה. אבל החיים לקחו אותה למקום אחר - לבית קפה בו היא חולקת כוסות קיץ ומילות חום עם הלקוחות שלה.
על השולחן שלי היו עוגיות שוקולד צ'יפ שלא יכולתי לעמוד בפניהן. בכל ביס הרגשתי כאילו טעמתי מהניסיון והאהבה שהושקעו בהן. זה גרם לי לחשוב עד כמה חשוב לנו להגדיר מחדש את הצלחות שלנו: האם הן נמדדות בכמה אנחנו מצליחים להספיק או אולי בכמה אנחנו מצליחים להתחבר לאחרים ולהעניק להם רגעים קטנים של אושר?
יצאתי מבית הקפה הזה מלא באנרגיות חדשות ובעיקר בתובנות כאלה על החיים. לפעמים צריך פשוט לעצור לרגע, לקחת נשימה עמוקה ולזכור שיש דברים הרבה יותר חשובים מרשימות מטלות נוספות או קריירות נוצצות - כמו דיבור קצר עם זרים שמרגישים כמו משפחה ברגע אחד.
אם אתם מחפשים מקום שבו תוכלו לשתף רגעי קסם כאלו ואחרים, אל תחשבו פעמיים לפני שאתם נכנסים לבית קפה שבקושי ידוע במדריך המקומות ("נוודע"). שתפו את הסיפור שלכם ככל האפשר ותראו איך מנה אחת של קפה יכולה להפוך לכוס מלאה ברגש וחום אנושי שאין לו תחליף.