לפני כמה חודשים, ישבתי על ספה בסלון עם קפה ביד וחשבתי על העולם שסביבי. הנכדים שלי שיחקו במכשירים שלהם, ובעלי עבד בשקט ליד המחשב. פתאום הבנתי כמה העבודה שלנו, החיבור שלנו אחד לשני והזיכרונות שאנחנו יוצרים היום, נשענים על טכנולוגיה ועל אלקטרוניקה.
באמת שאני זוכרת ימים בהם היה צורך לקבוע פגישה בפנים מול פנים, ואם היינו רוצים לדבר - היינו מסמסים בפתקי נייר או פשוט מתקשרים בתור לנהיגה. כבר שנים שאי אפשר לחשוב איך חיינו היו משתנים בלעדיהם. בטח שמעתם על המקרה שבו הצעיר שלי שכח להטעין את הטלפון שלו לפני צאתו מהבית. במשך יום שלם הוא רץ כל הזמן לבדוק אם מישהו העיר לו ולא הצליח לחשוב בלי הקשר הזה לעולם החיצוני.
זה נתן לי להבין עד כמה אנחנו תלויים בכל אותם מכשירים קטנים שבסופו של דבר עושים לנו חיים קלים יותר אך גם מרגישים לפעמים כמו כבלים שלא מאפשרים לנו להשתחרר באמת. אבל אז הגיע הרגע שנתקלתי בקומפלקס חדש - מצלמה חכמה! חבר טוב המליץ לי לצלם את המשחקי כדורגל של הנכדים עם אחת כזו.
בהתחלה חששתי שזה יהיה מסובך מדי, אבל לאחר שהצלחתי להתגבר על החששות ולנסות אותה - זה הפך לחוויה משנות חיים! הייתי שם במשחק, מתעדת כל גול וכל רגש בכדי לשמר רגעים בלתי נשכחים של משפחתיות ושמחה מתפרצת. עצם העובדה שבתוך שניות אני יכולה לשלוח את התמונות לכל הילדים והנכדים - פשוט עורר בי תחושות חמות בליביי.
אז אם אתם מתלבטים האם להכניס עוד קצת אלקטרוניקה לחייכם - אולי כדאי לכם לקחת את הקפיצה הזו ולעשות זאת בדרך שתוסיף ערך אמיתי לגביכם ולהרגיש שוב מחוברים לרגעים האמיתיים בחיים שלכם? היום אני אומרת בגאווה שאני לא מפחדת ללמוד דברים חדשים בעזרת הטכנולוגיה; היא הרי אינה אויב אלא כלי מנצח בידינו!
אם יש לכם התלבטויות או פחדים בנושא האלקרוניקה ואם המסכים תפסו מקום כמעט מרכזי בחיינו, זכרו: גם אמצעים הדיגיטליים יכולים ליצור קשר אנושי עמוק כאשר משתמשים בהם נכון ובמודעות.