אז אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שהתחילה לי כמו סוג של ניסוי, אבל התגלתה כאוצר אמיתי. לפני כמה חודשים החלטתי להצטרף לתופעה המתרקמת בשקט בשכונה שלי - חקלאות עירונית. בהתחלה, זה היה רק בשביל לגוון את הנוף שלי במעט ירוק ולמלא כמה אדניות בספסל שבמרפסת. חשבתי לעצמי - מה יכול להיות רע בלשים קצת פרחים?
אבל אז למדתי הרבה יותר מזה. בכל יום כשאני עומד ליד האדניות שלי ומרווה את הצמחייה, אני מוצא את עצמי מתבונן בהתפתחות שלהן כמו אב בפעם הראשונה שהוא רואה את הילד שלו עושה צעדים ראשונים. כל ניצן שפורח או כל עלה חדש שמצמיח עצמו מעורר בי תחושה של גאווה ונחת.
יש משהו מרגש באפשרות לאכול פירות וירקות שגידלת בעצמך - שני צנוניות ששתלתי בדלי עברו להפוך לסלט המרענן ביותר שאכלתי מזה זמן רב! בפעמים רבות אנחנו ממהרים לקנות מוצרי מזון בסופר, אבל לפעמים כדאי לעצור ולהעריך מה שאנחנו יכולים לגדל בעצמנו, אפילו כשהעיר מסביבנו.
טיפ קטן שאני מציע: אל תחששו להתחיל עם דברים פשוטים כמו פתיחתו של דלי ישן או שתילת כמה כוסברה באדנית קטנה. גם אם אין לכם שטחי גינה גדולים או מכשירים מיוחדים - אתם תופתעו לגלות עד כמה גבולות הביקוש שלכם יכולים להתרחב כאשר אתם נוגעים באדמה ומרגישים שהיא בין האצבעות שלכם.
אני לא אוליביה פולקייט ובטח שאינני גנן מקצועי, אבל התחביב הזה הפך בעבורי לחיבור עמוק לעולם שסובב אותי ולעצמי פנימה. וכשהעיר ממסגרת אותנו עם כל כך הרבה תגובות רועשות ואור נפוץ מכל עבר, למצוא פינה ירוקה ושלווה שבה אפשר לנשום זה המתנה הכי גדולה שאני יכול לתת לעצמי.
אז קדימה חברים! תהיו השראה אחד לשני ותכניסו עוד קמצוץ ירוק לחייכם בעיר הזו שאתם קוראים לה בית.