לפני כמה חודשים, הייתי אצל חברים בשישי בערב. הגענו אליהם באווירה טובה, שיחות יתירות וריח של אוכל שהשתלט על הבית. אמנם זה היה ערב רגיל יחסית, אבל מה שהפתיע אותי זו הדרך בה כל אחד מהם הביא את האוכל שהוא הכין בעצמו.
התחלנו עם ממולאים - סבתא של גלי תמיד אומרת שהיא מזמינה את כל המשפחה כדי להכין את המנה הזו יחד, כי זה מה שמחבר אותנו. יש משהו מיוחד בממולאים שאליו נכניסה גם קצת נוסטלגיה: הקטנים מהמבשלים שלה שעוזרים לה למלא ולהפוך את המטבח למקום חם ואוהב.
ואז עברנו לסלטים: דניאל הביא סלט חצילים קלויים שהכין משעות ארוכות על הגריל שלו בגינה. החצילים האלה לא היו סתם ירקות; הם ספגו בתוכם את השמש הישראלית ואת הטיפולים האוהבים שלו כאילו מדובר ביצירת אומנות.
כל מנה התלוותה בסיפור - מאיפה היא הגיעה או איך היא קשורה לזכרונות מהבית. דרך האוכל חשתי שאין מדובר בישיבה עם חברים, אלא במסע לרגעים יקרים ואמיתיים מחיינו.
בסוף הערב כשעמדתי ליד כוס יין והסתכלתי מסביבי על הפנים המחייכות והמאושרות של כולם, הרגשתי שזה הרבה יותר מעוד ארוחה: זה היה טקס של חברות וביחדויות שבסופו החלטתי שאני רוצה לקבוע יום קבוע בכל חודש שבו נפגשים כאלה סביב שולחן ומביאים כל אחד מנחה אישי שלו.
אז אם יש לכם מתכון משפחתי אהוב או זיכרון מעניין שקשור באוכל - אל תהססו לשתף בהזדמנויות כאלה! ממש כמו שאפשר לבשל לבד בבית, חשוב גם לחוות ולחלוק עם אחרים - כך נוצרות החוויות הכי עשירות וחמות בחיינו.