לפני כמה ימים, בליל שישי שקט, החלטתי לצאת עם חברה טובה לאכול במקום חדש שנפתח מתחת לבית. היינו שבעות מכל המוסדות שסובבים אותנו ובא לנו לנסות משהו שונה, אז פנינו לעבר המסעדה שהמליצו עליה: "מהמטבח של אודיה".
נכנסנו פנימה וצלילי השיחה והצחוק תפסו אותנו מיד. המקום היה קטן ואינטימי - שולחנות עץ פשוטים וכסאות צבועים בצבעים חמים. על הקירות היו תלויים ציורים של מקומיים וכל פרט נבחר בקפידה כדי ליצור אווירה ביתית ומזמינה.
המלצרית קיבלה את פנינו במאור פנים וריחות התבשילים מילאו את האוויר והרגשנו כמו בבית של סבתא. הזמנתי מנת פסטה ברוטב שמנת עם תרד ולימון וחברה שלי הלכה על נתח עוף עם ירקות קלויים. כשהמנות הגיעו לשולחן, התחושה הייתה כאילו מישהו הכין אותן במיוחד בשבילנו באיזה מטבח משפחתי.
לגבי הפסטה - היא היתה כזו שעוטפה ברוטב כה עשיר ונעים; כל ביס היה כמו נשיקה מהעולם של ההורה שתמיד ידעתם שהוא מכין אוכל משובח. הרגשתי איך כל נגיסה מצליחה לחבר אותי לזכרונות מתקופות שונות בחיי - אוכל טוב תמיד עושה זאת, נכון?
השיחה בינינו זרמה, נגענו בכל כך הרבה נושאים - מה לעבוד עליו בעבודה החדשה ועד לתכניות לנסיעה הקרובה לאירופה. פתאום הבנתי שבדיוק כזה ערב רציתי - ערב שבו טעמים מעולים משלבים את החיבור בין אנשים.
טיפ שלי? אל תהססו להיכנס למסעדות חדשות ולהתנסות בטעמים שלא הכרתם בעבר. לפעמים דווקא המקומות הקטנים הם אלה שמסתירים רגעים קסומים כמו שאכלנו באותו הלילה אין סוף בשיחה ובצחוק יחד.
כשיצאנו מהמסעדה הייתי מלאה בנוסטלגיה ושמחה בלב. זה בדיוק המוח שלנו צריך - לפנק את עצמנו בכיף קטן ולא צפוי באמצע השבוע הזה!