אף פעם לא חשבתי שאהיה אדם של גידול ירקות. דווקא בשנים האחרונות, כשעברתי לדירה קטנה במרכז העיר, החלטתי לנסות לשתול כמה עשבי תיבול על המרפסת. התהליך היה מלווה בכמה מפחי נפש - זרעים שלא צמחו, עציצים שהיו מדובללים מדי ואפילו כמה ניסי גידול רהיטים כדי למקסם את השטח - אבל בסופו של דבר הגיע רגע מכונן.
יום אחד, אחרי ימים ארוכים שבהם טיפלתי בצמחים שלי כמו באוצרות יקרים, ראיתי אותם פורחים ושואבים שפע מהשמש. לא רק הצמחים, גם אני הרגשתי מתמלא באור ובחיים. לקח לי זמן להבין איך הגינה הקטנטנה הזו הפכה יותר ממקור מזון - היא הפכה למחסה רגשי.
כאשר אתה עוסק בגידול בעצמך, כל פירות ותבלינים שצומחים הם נכסים רוחניים ולא רק פריט לסופרמרקט הקרוב. יש משהו מאוד מרגש בלראות שאתה עצמך יוצא לשדה ומביא הביתה טעמים וריחות שהכנת לבד.
הסיפור הזה לימד אותי כמה דברים חשובים על החיים ובעיקר על קהילה. החיפוש אחר טריות שמתחיל בגינה שלך יכול להיות בסיס להיכרות עם שכנים שמעולם לא חלמת לדבר איתם - "אתה אוהב בזיליקום? יש לי יותר מדי!" ברגעים כאלה נוצרות חברויות חדשות סביב שולחן שיש בו מארזי סלטים שכל אחד מהם מחובר לסיפור אישי.
אז אם אתם מתלבטים האם להתחיל גם כן לגנן בעיר הגדולה - לכו על זה! התחילו בקטן עם עציץ או שניים ולמדו את הצמיחה ביחד עם הילדים או השוקולד שמשלים לכם את היום במרפסת כשהגינות שלכם מתמלאות בירוק vibrant! העולם מלא ביופי קטן ופשוט וכשהוא נמצא מול עינייך ברור שהוא שם בעבורך כדי להזכיר לך מה זה לחיות באמת.