לא מזמן הייתי בעבודת שיפוץ בבית של חבר, והוא ביקש ממני לבוא ולעזור לו בבניית פרגולה בחצר. אז קבעתי איתו יום ויחד התייצבנו מול אתגר לא פשוט - איך בונים דו שכבתי מדויק, יציב ואסתטי, שמעוצב בדיוק כמו שהוא דמיין.
בעוד אני עובר על החומרים שהבאנו (ומעט פעמים משלים עם עצמי שאין סיבה שאקבל סכין בתור כלי עבודה), נזכרתי בפעם הראשונה שבה לקחתי חלק בבנייה בפועל. זה היה לפני כמה שנים טובות כשהחלטתי להתנסות בפרויקט בנייה קטן בעצמי - גזיבו בגינה שלי. כמה ימים אחרי שהתחלתי לראות את הרעיון מתעורר לחיים, הבנתי שהתהליך הוא הרבה יותר מעבר לדברים הטכניים.
היו רגעים שבהם כמעט התייאשתי. עמדת שם בהרגשה שנראה שזה לא יקרה כמו שרציתי. אבל אז פתאום צצה ההבנה המרותקת: לבנות זה לא רק לתחוב ברגים ולהפוך לוח עץ לשולחן או לפרגולה - זו אותנטיות ושיתוף פעולה אמיתי עם המחשבות שלנו ועם העשייה האמיתית שלנו בעולם הזה.
וכך, במהלך פרויקט הפרגולה עם חברי ובין השיחות שלנו על החיים ועל חלומות עתידיים שלו, גיליתי עוד משהו חשוב: בניה היא תהליך שמביא אנשים יחד ומאפשר לממש רעיונות שלא תמיד קל להביא אותם לידי ביטוי במילים בלבד. כשטובלים באדמה ובאבק מהמסמרים והרגליים שלך לאו דווקא לגובה הרצוי לך - אתה מבין שאתה חי בתוך שתיים-שלוש שעות שמורות הנפש האמיתיות שלך.
אז אם יש לכם חייקונת או מחשבה ששוקלת האם לערוך פרויקט כזה בביתכם או לסייע לחבר בשיפוצים שלו - אל תהססו! כי כשאתם בונים משהו בידיכם ולצידכם עומדים אנשים שאכפת להם מכם באמת… רגע הפיכתו של חומר לעבודה רוחנית עושה הכל נכון ותמיד מחזיר תשובות בצורה ייחודית מיוחדת שלכם לעולם סביבכם.
ותודה שלא שמעתם אותי הולך ומשמין בשיש גימור... 😉✨
