בוקר שמשי אחד, כשיצאתי מהבית שלי בתל אביב, נתקלתי בשכנה שלי, מיכל, שמיהרה עם כף וזרעים בידיים. סקרנותי התעוררה ושאלתי אותה לאן היא רצה כל כך מהר. "אני תוקעת כמה זרעים בגן הקהילתי!" היא ענתה באנרגיה והוסיפה: "את חייבת לבוא לראות!"
שבועות עברו וכשהגעתי לגן, נדהמתי מהמראה - ירקות צבעוניים ומלאים חיים צצו בכל פינה. אנשים שונים מכל הגילים חברו יחד כדי להקים מקום שבו אהבה ואדמה נפגשים. למה אני מספרת את זה? כי גיליתי שחקלאות עירונית היא הרבה יותר מסתם גידול ירקות; זו דרך חיים.
כשאני עוברת בין הערוגות המפוסלות באומניות על ידי השכנים שלנו, אני מרגישה שאני חלק ממשהו גדול יותר ממה שאפשר לדמיין בקצב החיים העירוני המערכותי שלנו. הפרויקט הזה היווה עבורנו מסגרת קהילתית ממלאת וצבעונית, המקום הזה הפך לליבם של אנשי השכונה שלנו.
באופן אישי, הגעתי למקום עם הזנחה רבה לגידולים ולצמחים בבית שלי. הייתי אדם שהצליחה לטפח עצים דקורטיביים אבל פחד מהאחריות של לקחת טיפול בצמחי מאכל אמיתיים. אחרי שהתחלנו לעבוד ביחד בגן עם שאר השכנים, התחלתי ללמוד על השקיית הצמחים באופן נכון ולא רק להשקות כשיש לי זמן פנוי או לפי מצב רוח.
אז הנה טיפ שימושי שהבנתי תוך כדי החוויה הזאת: ההשתרשות בהיבט הקהילתי והקשר האנושי עוזרים לנו להתמודד גם עם הפחדים והחששות האישיים שאנחנו נושאים בתוכנו. אם אי פעם חשבתם להתנסות בחקלאות עירונית - אל תהססו! זה לא רק יקנה לכם ירקות טריים ובריאים אלא גם קשרים חדשים וחוויות שלא תמצאו במקומות אחרים בעיר!
בסופו של יום - חקלאות עירונית פתחה בפני את העולם מחדש וכל גרגר אדמה בו נשמע כמו סיפור מחייהם של אנשים amazing סביבנו!