לפני כמה שנים, מצאתי את עצמי יושב על חוף קטן באי יווני, כשהשמש שוקעת בצבעים של כתום וורוד. היה זה רגע קסום שבו הבנתי עד כמה השפה היא לא רק כלי לתקשורת, אלא גשר שמחבר אותנו כיצורים אנושיים - בכל מקום בעולם. פתאום ניגשה אלי אישה מקומית - אנה, בשמה. בעזרת המילים הפשוטות של הגרמנית שהיא ידעה ואיזושהי ברברת באנגלית שהצלחנו לשלב בהן טיפות עברית שהתגלגלו מהשפתיים שלי, התחיל בינינו שיח מלא רגש.
אנה סיפרה לי על חייה באי ועל המשפחה שלה. אני בתור ישראלי שסיפר לו על הארץ שלו והמאכלים המסורתיים שלנו - פלאפל וחומוס ששינה חיים של אנשים מסביב לעולם. כל מילה שהחלפנו הייתה כמו נגיעה קטנה בלבבות שלנו. אחרי שעה קלה יחד גיליתי שגם אם יש לנו עולמות שונים לחלוטין, השפה יכולה להוות את הקישור החשוב ביותר בין תרבויות.
אני יודע שיש כאלה שחושבים שתבשיל נכון מתחיל עם מתכון מדויק ושצריך להיות מאד רציני לגבי תרגומים כדי שהם יהיו "נכונים". אבל האמת היא שאין דבר כזה תרגום מושלם; מדובר במגע האנושי בכולם וביכולת להבין את הכוונה מאחורי המילים.
אז אם אתם מוצאים את עצמכם משוחחים עם מישהו שלא מדבר בדיוק כמוכם או שאינכם מבינים אותו לגמרי - אל תהססו! תתחילו לדבר בסגנון שלכם ותשתדלו לתת לדיבור לזרום ממקום אמיתי ולא מתוך פחד עשייה שגויה.
והטיפ שלי לכם? תמיד תנסו ללמוד לפחות כמה מילים בסיסיות בשפה המקומית כשאתם מגיעים למקום חדש; זה עושה פלאים במשחק חברותיות! אולי זה יהיה "שלום" או "תודה", אבל כל מילה שנוסיף לשיח שלנו תחזק אותנו כבני אדם מחוברים יותר בעולם הזה.
החוויה שלי באי היווני הייתה לא רק מפגש עם תרבות חדשה ועדות לרוח הלוא הגלובלית שמשתוללת כיום; זו היתה הזדמנות להבין עד כמה אנחנו כולנו באותה סירה (או בחוף) וללמוד מההבדלים ומן הדמיון שבינינו. מי יודע? אולי גם אתם תמצאו חבר חדש במסע הבא שלכם והשפות יתערבבו ויהפכו לתקשרות מטושטשת אך עמוקה..