לפני כמה חודשים, כשהחלטתי לשדרג את חיי ולהעביר דירה, לא תיארתי לעצמי עד כמה ההובלה תהפוך לחוויה מרתקת ומרגשת. זה היה יום חמישי קריר של חודש נובמבר, והכל היה מוכן: קופסאות אורז מלאות בכל מה שאגרנו במשך השנים - ממכתבים ישנים ועד גם פינוקים קטנים כמו מסגרות תמונה עם חיוכים ישנים.
כשהמוביל הגיע, אני זוכרת את האדמה הרועדת קצת מתחת לרגליים שלי. במבט ראשון הוא נראה סתם בחור פשוט, אבל תוך דקות ספורות הוא הפך לגיבור היום שלי. הוא השקיע כל כך הרבה מאמץ בהעברת הדברים שלי באדיבות ובזהירות כאילו מדובר בתכשיטים יקרי ערך ולא בסתם רהיטים כבדים. אולי באמת כולנו צריכים לנשום רגע לפני שאנחנו שופטים אנשים לפי המראה שלהם.
אבל החלק הכי מרגש בשעות האלה היה כשפתחנו יחד את הקופסאות ונתקלנו בזכרונות שנראו שכוחים: תמונות מהטיול הגדול שהוא עשה אחרי השירות הצבאי שלו, או כלי אוכל שקיבלתי מסבתא שלי בראש השנה האחרון שלה. הגעגועים והחיוכים חזרו אליי כמו גל של חום.
למדתי שם משהו חשוב על העברה - זה לא רק על לנייד דברים ממקום אחד לאחר; זה על להניח מאחור חלק מהעבר ולבנות מקום חדש לעתיד. שלא לדבר כמובן על החשיבות של להיות פתוחים למדה חדשים ואנשים חדשים בחיים שלנו - אפילו אם הם מובילים!
טיפ קטן ממני לכל מי שמתכנן להעביר דירה בקרוב: תמצאו זמן לסמן דברים שהיו לכם ברורים מאליהם ולזכור מהם רגעים חשובים מהם גיליתם בעצמכם לאורך הדרך. ואם אפשר לבחור מוביל עם ליבה טובה שפשוט יודע איך לתפעל מצבים רגישים כאלה - אז עשיתם חיל!
אז למרות שאני כבר settled בחדש שלי, אני אוחזת בזכרנות המתוקות של ההובלה הזו וכיצד היא הניעה אותי להבין עוד יותר טוב מי אני ומה חשוב לי בחיים.