לפני כמה חודשים, הייתי במקום אפל, מלא בלבול וחוסר ודאות. כל מה שהרגשתי היה כאילו אני הולך במעגלים סגורים, לא מצליח למצוא את הדרך החוצה. העבודה הלחיצה אותי, חברויות התחילו להרגיש שטחיות והמרדף אחר התקדמות אישית רק העמיק את השבר שלי.
יום אחד, אחרי הססנות רבה, החלטתי ללכת למפגש עם תרפיסטית שאני מכיר מבעבר. זה היה צעד קשה מבחינתי; לוותר על תחושת הבושה ושיפוט עצמי ולהודות שיש לי צורך בעזרה. כשנכנסתי לחדר הקטן שהוקצה לטיפול הרגשתי כמו ילד קטן שמגיע לפגישה אצל המורה אחרי עבירה קשה.
אבל היא קיבלה אותי בחום ובאהבה שאין להם תחליף. במהלך הפגישות הראשונות הייתי די משותק וכמעט ולא דיברתי על מה שאני מרגיש באמת. אך במקום לשאול שאלות קשות או לנסות לדחוף אותי לדבר, היא פשוט אפשרה לי להיות אני - גם אם זה כלל שקט מתוח ודריכות באוויר.
לאט לאט פתחתי את הלב שלי לגורמים כואבים ומדאיגים מחיי: זכרונות לא מומשו מהילדות והלחצים שעלו מתוך החיים הבוגרים בפער הגדול בין הציפיות למימוש עצמי. במהלך הטיפול למדתי כיצד להתמודד עם רגשות קשים ולמצוא דרכים חיוביות לבטא אותם.
תובנה אחת שהצליחה לחלחל אל תוך ליבנו הייתה זו: הכאב הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו ואפשר למצוא בו יופי ולמידה אם רק נעצור לרגע ונקשיב לו בעין אוהבת וסקרנית. טיפ קטן שקיבלתי ממנה - "קח לך רגעים ביום לשתוק ולהקשיב לעצמך". בהתחילה חשבתי שזה טיפה מצחיק כי הרי מי ישקיע זמן בשתיקה? אבל הסתבר לי שעבורי זו הייתה חווייה עוצמתית מאוד.
אני מפזרים עכשיו שעות בודדות בשבוע שבהן אני פשוט יושב לבד בטבע או בבית עם כוס תה ומשמוערה עצמית עמוקה - ובינתיים גיליתי צדדים חדשים בתוכי שלא ידעתי שנמצאים שם בכלל!
אז אם אתה מרגיש שאתה תקוע או נמצא בסערה רגשית, אל תהיה דורש מעצמך להיות מושלם בכל הזמן... לפעמים הכי חשוב זה לקחת נשימה עמוקה ולפנות מקצוען אמיתי שיעזור לך להסתכל פנימה ולטפל בכאב שעוצר אותך מלנוע קדימה.
כי אין ספק - החיים מלאים באתגרים אבל הם יכולים גם להיות נפלאים כל כך!