לפני שבועיים, החלטתי להירשם לסדנת תה. אני זוכרת את הרגע שבו קיבלתי את ההחלטה; זה היה יום קשה בעבודה, והרגשתי שאני צריכה לעצור לרגע ולמצוא זמן בשביל עצמי. הסדנה התקיימה באחד מהכפרים היפים ברחבי הארץ, מקום שמוקף בנוף קסום והשקט שם פשוט שובה לב.
כשהגעתי למקום, הרגשתי כאילו נכנסתי לעולם אחר. המדריך היה אדם עם תשוקה אמיתית לתהליך של הכנת תה - הוא הסביר לנו לא רק איך להכין תה טוב אלא גם את הפילוסופיה שעומדת מאחוריו. כל שלב בתהליך דורש ריכוז ותשומת לב: מהיבול ועד הכנת הקנקן ואפילו איך לחמם את המים בצורה הנכונה.
לפתע נזכרתי ביום שישי בערב שלי עם המשפחה שלי - כולנו מתאספים סביב שולחן האוכל, מדברים וצוחקים, ופתאום התה הופך להיות חלק בלתי נפרד מהרגעים הללו. בסדנה הזאת הבנתי עד כמה יש ערך בזמן הזה שאנחנו מקצים לעצמנו וליקרים לנו.
באופן מפתיע, אחד הדברים המרגשים ביותר היה רגע בו וכל המשתתפים התחילו לדבר על הזיכרונות שלהם שקשורים בתה - השיחות שלנו היו מלאות ברגשות ובחוויות אישיות שלא תמיד שיתפנו בעבר. פתאום כולנו העברנו חוויות משותפות כשכל כוס תה שסיפקנו זו לא הייתה סתם שתייה אלא אוצר של רגעים וחוויות מחיינו.
טיפ קטן שאני לוקחת איתי מהחוויה הזו: לפעמים צריך להתעורר ולהקדיש זמן לדברים שנראים אולי קטנים ובסיסיים כמו הקפה או התה שלנו - זה יכול לשנות הכל אם אנחנו נעצור ונעריך אותם באמת.
אז אם אנחנו רוצים להרגיש יותר מחוברים לחיים עצמם ובעיקר לעצמנו - אני ממליצה לכל אחד למצוא סדנה שהכי מעניינת אותו והכי קרובה ללבו. אפשר ללמוד הרבה יותר מכמה שעות ולא רק במובן הטכני אלא גם בהבנות האישיות שבאות בעקבות החלק הזה של הזמן העצמי שלנו.