בשבוע שעבר מצאתי את עצמי במסעדה שנקראת "אבן הראשה". עשיתי זאת כדי לברוח מהשגרה, לחוות משהו חדש ולפנק את עצמי בארוחה נחמדה. נכנסתי, והתחושה הראשונה שהתקבלה הייתה של חום וקרבה. זה היה מקום קטן עם תאורה רכה, ושולחנות מעץ שמזכירים יותר בית מאשר מסעדה.
באותו ערב ישבתי לבד, לא תמיד קל למצוא זמן להתבודדות שכזאת בתוך החיים העסוקים שלנו. חשבתי על כל מה שאוכל לעשות במקום הזה ועל האפשרות להיפגש עם אנשים חדשים ואילו סיפורים יכולים להימנע ממני אם נשאר באותו מקום שבו אני מרגיש בנוח. ואז הגיע מלצר מקסים ששאל איך היום שלי מתנהל, ומבלי לחשוב יותר מדי עניתי בכנה על החוויות האחרונות שחוויתי.
בחרתי במנת פסטה ברוטב אז מחונן של ערמונים ועלים ירוקים. כשפני המנה הגיחו אל שולחני, הריחות הסחפו אותי פנימה - וכשלקחתי ביס ראשון הבנתי שאני בפנים לחלוטין. המקומות הקטנים האלה יודעים להפתיע; מנה אחת יכולה לשדרג לכם רגעים פשוטים לכאלה שלא תשכחו לעולם.
בעודי טועם ובוהה בעוברים והשבים שבמסעדה, הבחנתי בזוג מבוגר יושב ליד השולחן לידי. הם דיברו וצחקקו כמו ילדים בני עשרים - ואני תפסתי את עצמי חושב: “כמה יופי יש בשיתוף רכבות חיים”. לי אין בן זוג כרגע ורגעים כאלה מזכירים לי מסוגלות האוהבים לגמרי לספר סיפור אחד כזה ואין ספק שזה מפעים לראות אפילו בלי להיות חלק מזה.
לרגע התנדבתי להזמין להם קינוח נוסף כאות תודה על ההשראה שהם העניקו לי באותו ערב - בלי לדעת מי הם ולמה מדובר בחיים שלהם. זה גרם לי להבין כמה כוח יש בצ'ופרים קטנים לדברים הגדולים באמת - הרבה פעמים אלו הדברים הקטנים עושים אותנו טובים יותר
עוד דבר חשוב שלמדתי שם הוא כשאתם יוצאים למסעדות ובייחוד לבד: נצלו את הזמן הזה בשבילכם! הניחו לעצמכם להתענג على כל פרט שבמסלול שלכם ולא בהכרח שרוצים לחכות למישהו או לצפות ממש לדעת מישהו כאן ועכשיו - אפשר גם ליהנות בעצמאות ובנוכחות עצמית.
אם זו לא מתנה לחיים עצמם אז מה כן? 🍽️❤️