כשהחלטתי להביא הביתה כלב, לא חשבתי הרבה על האילוף. ידעתי שאני רוצה חברה נאמנה שתמלא לי את הלב, ולא לקחתי בחשבון שהתקשורת שלנו תהיה מערך רחב של שפה ורגשות. קיבלנו גור קטן בשם רסקו, ואני זוכר את המבט שלו - כל כך תמים וכל כך סקרן.
בהתחלה, השיטות היו יחסית פשוטות: יש מקומות שאסור לו להיכנס אליהם, נשיכות לשחקנים וגם לא לדלג על הרגליים שלי כשאני מכין לעצמי ארוחה. כן, אני בטוח שכל בעלי הכלבים מכירים את הסיטואציה הזו שבה הגור מתנגש ברגליים שלך ואתה כמעט מתבל בלחם החם שלך.
אבל היה רגע שהתעצמתי עליו בעצמי. יום אחד, אחרי שבועות של ניסיונות קשים ובוכתה גדולה בסלון כי הוא כבר הגיע לגובה שלי וניסה לקבל תשומת לב בדרכים יצירתיות (קוראים לזה גם “הרס”).
ישבתי איתו בגינה והבנתי שיש פה משהו יותר עמוק מאשר פשוט ללמד אותו פקודות בסיסיות כמו "שב" או "בא". הניסיון לתקשר עם רסקו הפך לעבודה משותפת שבה אני למדתי ממנו בדיוק כמו שהוא למד ממני.
והטיפ הכי חשוב שלי? השקיעו זמן באילוף דרך משחק! בכל לילה לפני השנה היינו עוסקים במשחקים עם כדורים ואפילו בשיטת התיקים הקטנים שעושים רעש בו בזמן שמסתתרים במקומות שונים בבית. זה גרם לנו להתחבר ברמה אחרת - לתפוס את הדרך לגרום לרסקו להבין אותי ועדיין לחוות המון כיף בדרך.
ככל שהזמן עבר, גיליתי שאין כמו ההרגשה הזו כשאתה מצליח לראות שהוא מבצע פקודה בצורה מושלמת או כשהוא מגיע אליך תוך כדי שמירה על קשר עין חזק וברור. זה נתן לי תחושה שאני לא רק בעליו אלא באמת חברתו למשחק!
אז אם אתם בפתח המסע הזה של אילוף הכלבים שלכם או מתחילים עכשיו - תדעו שזה יותר מרק גדרים וקווים אדומים; זה ללמוד לדבר בשפה אחת שמשתרעת מעבר למילים עצמן וליצור חוויות בלתי נשכחות יחדיו.