שבת אחת, כשאני יושבת עם כוס קפה במרפסת, אני נזכרת בשיחה שהייתה לי עם התרפיסט שלי לפני חודשים רבים. עברנו דרך כל כך הרבה יחד - דיברנו על הכאב, הפחדים והחלומות. בתחילת הדרך הייתי משוכנעת שאין שום סיכוי שאני יכולה להשתנות, אבל הנה אני כאן היום, מתמודדת עם החיים באומץ רב יותר.
לפני כמה שנים הרגשתי שאפסתי את עצמי. חוויות מהעבר שלי פשוט לא נתנו לי מנוח. זה היה כמו גבעול שקישר אותי לשורשים עמוקים שלא יכולתי לחתוך מהם. אז נכנסתי לתהליך תרפי שפתח בפניי עולם חדש של תובנות ושאלות שאין להן תשובות ברורות - וזה היה מצוין! הרבה פעמים היו רגעים שבהם בכיתי ותחושת השבר הייתה קשה מכולם; אבל בין הדמעות צמחו גם הרעיונות הכי מעצימים.
ממה שלמדתי בשיחות שלנו, גיליתי שתרפיה אינה רק מקום לדבר על הבעיות או להפיג מתח - היא מסע אמיתי שמוביל אותנו למקומות בהם לא חשבנו שנגיע אליהם. התרפיסט שלי עזר לי להבין שהחיים הם כמו ריקוד: לפעמים אנחנו הולכים קדימה ול sometimes דווקא אחורה כדי למצוא את הקצב הנכון שלנו.
אם אתם מתלבטים לגבי טיפול או שיש לכם ספקות - רצוי לנסות! זה כל כך קל לשקוע בספק ובייאוש ולהרגיש לבד בעולם הזה, אבל לפעמים המגע הקצר ביד הידיעה שיש מישהו שם בשבילך יכול לעשות שינוי גדול.
טיפ קטן שאני ממליצה הוא להיות פתוחים תוך כדי הטיפול. תהיו קשובים לעצמכם ותסבירו מה באמת מפריע לכם; הסודות שלכם הם לא רק שלכם - חלקם עשויים להפתיע אפילו אתכם!
בסופו של דבר התהליך לקח זמן ודורש סבלנות, אבל אין דבר ערך בעבודה עצמית ובגילוי של עצמכם מחדש כמו העולם שמתנה בכל פנייה שאתם עושים בדרך הזאת.