לאחרונה עברתי דירה. אחרי שנים של חיים באותו מקום, הגעתי למצב שבו אני מוצאת את עצמי מוקפת בארגזים ודברים שאני לא יודעת אם אני צריכה לשמור או לא. למעשה, זה היה הרגע שבו הבנתי שהאחסון שלי הפך להיות קרוב לחוויה טיפולית.
לפני המעבר הייתי כל כך עסוקה בלארגן את הבית החדש שבכלל לא חשבתי על העומס שצברתי במשך השנים. כאילו כל פיסת ציוד זעיר קיבלה ערך רגשי שלא ניתן להסביר: הכל היה חשוב ברמה כזו שהחיים היו נראים כאילו הם תלויים בשמירת חפצים ישנים. בסוף, מצאתי את עצמי עומדת מול התקליטור של הלהקה שהייתי מעריצה בצעירותי, תוהה אם באמת אני אקשיב לו שוב אי פעם.
ואז הגיעה ההבנה הברורה - לפעמים צריך להיפרד כדי להתחדש. החלטתי לעבור דרך החפצים ולבחון אותם אחד-אחד. נתתי לעצמי רשות לומר שלום לדברים שאינם משרתים אותי יותר. תוך כדי הפרידה מהם הרגשתי הקלה עצומה, כמו מגנט שנמשך מהרגליים שלי והתחיל ללטף אותי בעדינות.
וזה עשה לי לחשוב: סידורי אחסנה לא אמורים להיות רק על דברים שאתה רוצה לשמור בחיים שלך; הם גם תהליך פנימי שמאפשר לך לדעת מי אתה ומה אתה רוצה לקחת איתך במסע הזה שנקרא חיים.
אם יש לכם הרבה דברים ולא יודעים איך להתמודד עם זה - אפשר להתחיל בקטן! אולי עם כמה חדרים בבית או אפילו ארון אחד? תוכנית פעולה מסודרת יכולה לעשות פלאים בהרגשה שלכם וביכולת שלכם להפנות תשומת לב למה שחשוב באמת.
אז נכון שלא קל להיפרד מדברים שאנחנו אוהבים, אבל כשנשקול מחדש מה חשוב לנו ונשאיר את היתר מאחור, נמצא מקום חדש ויפה עבורנו בתוך עצמנו וגם בבית שלנו.
בהצלחה לכל מי שבדרך לתהליך הזה!