אתמול, כשחזרתי מבית העבודה, החלטתי לקפוץ למכולת השכונתית שלי. זה לא סתם מכולת; זו מכולה שעוברת מדור לדור. כל בוקר אני רואה את אבי המוכר שם, עומד מאחורי הדלפק ומסביר ללקוחות על מוצרים חדשים שגילה או מתלבט באיזה פרי הכי עסיסי השבוע.
כשנכנסתי פנימה, נרגשתי איך הריח של תיבולים טריים וכיכר לחם חם ממלא את האוויר סביבי. קניתי פירות לסלט הקיץ שאני אוהב להכין - מנגו בשלים שהיו נראים כאילו חיוכים התם בעיניהם, וקצת אננס שרק הושקף מהקליפה והפיץ מתיקות שאין כמותה.
בעודי מסתובב בין המדפים, נתקלתי בילדה קטנה שמסתכלת על דמיוני הממתקים בעיניים נוצצות. פתאום הייתי בתוכה, הילד הפנימי בי התעורר וחשב כמה פעמים גם אני עמדתי במקום הזה וחלמתי לבחור רק דבר אחד מתוך אלפי האפשרויות.
אחרי כמה דקות הגיע תורי לשלם ואבי שאל אם אני זוכר שבילדותנו היה כאן תמיד חלב ער dairy בצנצנות זכוכית גדולות? "זה היה מזווג!" הוא אמר בחיוך רחב ששמר היטב בזכרונו. אז אמרתי לו שאולי זה סוג של טעם נוסטלגיה שאנחנו מחביאים בפינה חשוכה בלבו.
לפני שהלכתי ביקשתי ממנו טיפ לגבי הסלט שאני מכין והוא רצה למכור לי מוצר חדש: בזיליקום מסודר שיהפוך כל מנה לחגיגה אמיתית. ולא יכול להיות שלא לקחתי את זה! כך שנדמה לי שטיפונת מהאהבה לעבודה שלו הצליחה לחדור גם לליבי.
והמסר שלי לכם הוא פשוט: כשאתם נכנסים למכולת שלכם, לא מדובר רק בקניות יומיומיות אלא במסעות לעבר ובילוי עם אנשים נלהבים שמכניסים חיים לכל פינה שבה הם נמצאים. אל תהססו לדבר איתם ויש מצב שתמצאו משהו מדהים שאתם לא מכירים ועוד יותר מזה - תשמרו זכרונות ילדות טובים לנצח!