לפני כמה חודשים, החלטתי שדי לי מהשגרה. אני אמן חובב ומאז ומתמיד חלמתי להקדיש יותר זמן לאומנות שלי, אבל כאילו כל החיים היום תירוצים טובים לכך שאני פשוט חייב לחלוק את זה מהמרפסת של הבית. אז יצאתי לחנות אמנות מקומית שאותה שמעתי מחברים - מקום קטן ונעים שיש בו הכל: מד paints ועד קנבסים איכותיים.
כשהגענו לשם, התחושה הייתה כאילו נכנסנו למקום שבו הזמן עוצר מלכת. ריחות הצבעים והסוסים נמהלו עם מוזיקת רקע רגועה ורכה. התחלתי לטפוס בדבר אחד והשני; קניתי צבעי שמן שלא ידעתי איך אני הולך להשתמש בהם ואז הגעתי לאזור הקרמיקה - שם תפס אותי במיוחד כלי פיסול קטן, שממש קרץ לי.
לאחר מכן הייתי זקוק לתעד את החוויה הזו ולא תמיד קל למצוא את המילים הנכונות או הצבעים המתאימים על הבד בהתחלה. אך ככל שציירתי יותר ויותר, גיליתי שכל מכחול שהתנועע ברגש ובאהבה יצר אנשים חדשים בתוך התמונות והרגשות שעל הבד. וסוף סוף הרגש השתחרר מתוכי כמו נחל זורם אחרי גשמים.
ואז הגיע יום שישי אחד שבו החלטנו להזמין חברים לראות את העבודות שלי באווירה אינטימית בחצר שלנו. פתאום הרגש היה חזק יותר מאשר שהייתי אי פעם לבד - השיחות סביב הקפה והאוכל המשובח רק הוסיפו לחוויה הזו שנגעת בתודעה שלנו אודות יצירתיות ואומניות.
אם יש משהו שלמדתי מכל הסיפור הזה הוא שאין דבר שאין לו ערך כאשר זה מפגיש אותך עם עצמך ועם אחרים סביבך. בשביל כולם שבינינו אוהבים ליצור-מלצייר עד לפיסול או אפילו לכתוב-זה חשוב להפוך את האומנות שלנו למרכז תשומת הלב ולחלוק אותה בלי חשש או ביישנות.
אם אתם חולמים להתחיל לצייר או לנסות משהו חדש-אל תהססו! צאו לעולם הגדול ותערכו מסעות קטנים בגינה של הדמיון שלכם ובגינות ציבוריות באזורכם, כי האמנות היא לא רק כלי; היא דרך חיים שנוגעת בכל אחד בדרך אחרת ומשמעותית!