אתמול בערב, אחרי יום ארוך ומעייף בעבודה, החלטתי לפנק את עצמי בעריכה של פיצה חמה ועסיסית. אני לא יודע אם זה קורה רק לי, אבל לפעמים לחשוב על אוכל מוציא דמעות של שמחה מעיני. אז התקשרתי למסעדה האהובה עליי והזמנתי פיצה כמו שהייתי עושה לפני שנים - בלי יותר מדי התלבטויות.
כשהשליח הגיע, החיוך שלו היה רחב מספיק כדי להאיר את כל הרחוב שלי. הוא נעמד בפתח הדלת עם הקופסה ביד ואמר: "לא תאמין מה קרה היום דרכי!", ואז החל לספר לי איך בצד השני של העיר הוא נתקל בכמה ילדים שציירו על המדרכה בסבון צבעוני והם שיחקו באושר שכבר מזמן נשכח מאיתנו המבוגרים.
רגע לפני שסגרתי את הדלת ושילמתי לו, עצרתי ונזכרתי בעצמי בתור ילד קטן, שחוזר הביתה מיום לימודים מתיש ורואה חברים משחקים כדורסל ברחוב. הנשמה שלי התרוממה לשמע הסיפור הזה. גם אני הייתי רוצה להיות שם איתם.
השליח הזה גרם לי להבין שמשלוחים הם לא סתם דרך לקבל מזון או רכוש - הם מביאים אלינו אנשים אמיתיים עם סיפורים וכל אחד מהם יכול לרגע להפוך לנו את היום ולהשאיר אותנו עם תחושת חיבור למישהו אחר בעולם.
אז פעם הבאה שאתם מזמינים משלוח, עצרו רגע לפני שתשימו עשרה שקלים לשף; אולי תחליפו כמה מילים עם השליח? זה יכול להיות מאורע קטן שיכניס צבע ליום שלכם ויזכיר לכם לעולם לא להתעלם מהאנשים שנמצאים סביבכם - אפילו אם נראה שהם פשוט בהליכי משלוח מדלת לדלת.
פשוט זכרו: בכל קופסת פיצה יש כמה חוויות מחכות לצאת החוצה.