תמיד ידעתי שאני חובב מכוניות. אבל היה משהו מיוחד באותן מכוניות קלאסיות שגרם לי להתרגש כל פעם מחדש. זה התחיל לפני כעשר שנים, כשנתקלתי במקרה במכונית פורד MUSTANG משנות ה-70' ברחוב קטן בתל אביב. הלב שלי החסיר פעימה; הכחול העז שלה, הקווים הנקיים והאווירה שהיא נשבה טופפו על תודעתי כמו שמיכת זיכרונות ממקום שבו הסגנון המושלם פוגש כוח ויופי.
מאז, הפכתי את האהבה הזו למשהו יותר מעשי. אני זוכר את הפעם הראשונה שלקחתי קומפרסור סיקן לתהליכי תיקון שיפצורים שביצעתי עליה בעצמי. ידיים מלוכלכות מקטנה קטנה של צבע מתנגן בעבודות האב טיפוס שאפיינו מראשית הדרך שלי בעולם המכוניות הקלאסיות. עם הזמן, התחלתי להבין שלא מדובר רק בהנאה אלא גם בלמידה ובעבודה קשה.
כשהתחלנו לשפץ את הלאדה 1200 שהייתה שייכת לסבא שלי, נכנסו לעניין הרבה יותר מהיבטים טכניים: היו שם עדויות לדורות ולרגעים ששמרנו בלבבות שלנו. הייתי יושב שעות ליד הסדנא שלו ואוזן קשובה מדבר על הביקורים בדרום ובכנרת עם הרכב הזה - אוטומט או ידני? גז או דיזל? אלו שאלות שנועדו להתקבל כפשוטות יחסית בשוק הרכב היום נראו מרגשות ומאתגרות בצעד הראשון שלנו יחדיו.
אם יש לי טיפ אחד למסור לחברים שרוצים לצלול לעולם הזה: אל תחששו לטעות! פה ושם אותי התמודדות עם ברגים מיותרפים וצבע שהתקלף בזריזות כמו הבטחות חלולות תהיה חלק מהדרך שלכם ללמוד ולהשתפר. יש משהו מקסים לגרום למכונית שלך לשוב לחיים אחרי שעברה שלבים שונים ופגיעות רבות - ועדיין להתחבר לרגשות עמוקים.
אז אם אתם חובבי רכב כמוני או סתם רוצים לנסות את מזלכם בשיפוצים רפואיים-אל תהיסו! עולם הנהיגה יפתיע אתכם בכל פינה; זה לא סוף פסוק אלא עוד דרך להתחבר למה שאנחנו אוהבים באמת בחיים האלה - קצת אהבה והרבה כיף!