לפני כמה שנים, כשאני מתבונן ביוצא מבית הספר למשפטים, הייתי בדעה שהחיים שלי הולכים להיות מלאים במשפטים מורכבים, ליטיגציות סוערות ואולמות גדולים. אבל האמת היא שזה הרבה יותר מזה.
לפני כמה חודשים קיבלתי ייצוג בתיק של לקוחה שנראה היה לי פשוט - הוצאת דיבה ברשת החברתית. כל פוסט בפייסבוק יכול להפוך לגזירת חיים או מוות במקרה הזה. בישיבה הראשונה שלנו היא ישבה מולי עם דמעות בעיניים, סיפרה לי את הסיפור שלה ונראה שהיא מרגישה חסרת אונים מול הטכנולוגיה הזו שהפכה מקרבה חברתית לדיווח נרקיסיסטי על החיים הפרטיים של אנשים.
מהר מאוד גיליתי שאין מדובר רק במשפט אלא בסיפור אנושי. איך הכאב שלה הפך להד ציבורי? איך הדברים הלא נכונים נאמרו ולפתע האדם שמולה נראה כאילו הוא צדיק העיר? התחלתי להבין שתחום המשפט אינו עוסק רק בחוק ובתקנות; הוא עוסק בבני אדם, ברגשות שלהם ובעוד תמונות רבות ומורכבות שאנחנו מביאים איתנו לכל דיון.
למדתי שהיכולת להקשיב קשורה קשר ישיר לעבודה משפטית מצליחה. ההבנה שאנחנו לא רק מטפלים בניירות אלא באנשים זה מה שעושה את ההבדל בין עורך דין טוב לזה שמעמיד את עצמם מעל המצב.
אז טיפ קטן לסיום: כשהאדם שאתה מייצג נמצא במצוקה רגשית, אל תשכח להיות שם בשבילו ולא רק כמי שמתעסק בניירת ובחקירת חוקים. תן לו לחוש שניתן לסמוך עליך גם מעבר לפסקאות ולסעיפים החוקיים. זה הרבה יותר חשוב וישאיר אצלכם חותם שלא ניתן לשכוח.
לא הייתי כאן אם לא היו אותם רגעים קטנים שגם הם טומנים בחובם ענקי רגשות ותובנות חדשות בכל תיק שאני עובד עליו.