הייתי בסוף גיל ההתבגרות כשאני החלטתי שאני חייב ללמוד לנהוג. כולם סביבי כבר מתרוצצים ברחובות עם רישיונות ביד, ואני נשארתי מאחור, תקוע בתחנות האוטובוס והחלומות שלי היו תלויים באנשים אחרים. כדי לצאת מהמצב הזה, נרשמתי לשיעורי נהיגה.
ביום הראשון לשיעור עברתי כל כך הרבה רגשות - מתח, פחד, אבל גם התלהבות עצומה. המורה שלי הייתה אישה בשם מיכל; היא הייתה אמא לשלושה ילדים ולא ממש חסרה ביטחון עצמי. כשהיא פנתה אליי עם חיוך רחב ואמרה: "אל תדאג, גם אני התבלבלתי במדרכות בהתחלה!", הרגשתי שהמקום הזה יכול להיות המקום שבו אני סוף סוף אשבור את המחסומים שלי.
וכך חלפו השיעורים - לפעמים הכל הלך חלק וחשבתי שזה קל מדי, ולפעמים כמעט דפקנו את הרכב בכמה עצים שלא ראיתי בצד הדרך. הייתי כמו מתג נאבק בלחץ בין לבחור בין שני כיוונים שונים של חיים: להיכנס למשטר של נהיגה או להישאר בשולי החיים.
אחת החוויות המרגשות ביותר הייתה כשניסינו לנסוע בדרך שוממת ליד ים המלח. ישבתי שם ליד ההגה ונשמעו הגלים מרחוק - זה היה רגע של חופש אמיתי! פעם ראשונה בחיי שהבנתי שאין לי גבול ואני לבד מבצע החלטות חשובות בלי שמישהו אחר יכתיב לי אותן. בכל פניה שעשיתי התקדם בי הרגש שמלווה אותך לאורך הדרך - השאיפה לחופש.
עם הזמן למדתי משהו מאוד חשוב: הנהיגה היא הרבה יותר משלטון ברכב; זו הזדמנות שאתה נותן לעצמך לקחת את השליטה על חייך בידיים שלך ולצאת למסע הכי מדהים שאתה מכיר - המסע שלך!
אז טיפ ממני לכל מי שבדרך - תהיו סבלניים עם עצמכם ותזכרו שכל טעות בדרך היא בעצם שיעור לחיים. נכשלתם? קחו אוויר ועשו זאת שוב עד שתצליחו! כל נסיעה שאתם עושים מחזקת את הביטחון שלכם וכשאתם בוחרים להקדיש זמן למשהו מעבר למציאות היומיומית - אתם פשוט צומחים ומקבלים ניקוי רוחני.
אז תחפשו צדדים חיוביים בכל רגע לכשתתקל בקושי ותזכרו שהעלייה לרכב לא מסתיימת לאחר מכן - זה בדיוק הזמן להתחיל לגלות עולם חדש תוך כדי נסיעה לעבר הייעוד שלכם!