לאחרונה עברתי תקופה לא פשוטה. נראתה לי כמו ים של בלבול, עם גאות ושפל של רגשות שלא ידעתי איך להתמודד איתם. ואז, בעצת חברה טובה, החלטתי לפנות למטפלת. בהתחלה הייתי סקפטי. מה יוכל מישהו שאינו מכיר אותי באמת להציע? אבל בכל זאת, ניסיתי.
המפגש הראשון היה מוזר; נכנסתי לחדר הקטן והמואר והריח של תה צמחים מילא את האוויר. היא קיבלה אותי בחיוך חם ואותנטי והחלה לשאול שאלות פתוחות על התחושות שלי ועל מה שעובר עליי. בהתחלה ממש התקשיתי לבטא את עצמי - בכל פעם שניסיתי לשוחח, הרגשתי כמו ילד קטן שמבקש הסברים על עולם מסובך ורבגוני.
עם הזמן משהו השתנה בתוכי. אני זוכר רגע בו סיפרתי לה על חלום שהופיע לי שוב ושוב - חלום שבו אני הולך לאיבוד במקום מוכר שאין בו כל השפעה חיובית עליי. היא הסתכלה עמוק בעיניי ואמרה: "לפעמים אנחנו הולכים לאיבוד כדי למצוא את עצמנו מחדש." המילים פגעו בי וחלפו דרכי כמו זרם חזק של מים מלוחים - השאירו אחרי הן כאב שמתערבבים באור מלא תקווה.
עברו כמה שבועות ואני הלכתי דרך הדלת שלה עם יותר בטחון ופתיחות מתמידים וגיליתי שאני יכול לדבר בלי לחשוש ממה יחשבו או איך אבחנו אותי. שיחה אחר שיחה הפכנו למעין מסע משותף בין שתיים ששואלות שאלות עוסקות במהות החיים והקיום שלנו כאן ועכשיו.
אם יש לי טיפ לתת מכל החוויה הזו, זה להיות פתוחים ונכונים לקשיים שלנו וגם לרגישויות של האחרים סביבנו. לעיתים קרובות אנו נוטים להתעלם מעצמנו תוך כדי ריצת היומיום העמוסה ולשכוח שהלב זקוק לתשומת לב בדיוק כמו הגוף.
אפשר גם לקחת רגע לעצור ולהרהר במחשבות ובתחושות שלנו בלי פחד ודיעה קדומה ואפשר פשוט לנסות להביט מעבר למה שמסתתר שם ולהסכים לקבל את עצמנו ואת המסלול הייחודי שלנו בחיים.
אז אם אתם מרגישים אבודים מעט או מבולבלים בנוגע לכיוונים שונים בחייכם - אל תהססו לפנות לקבל עזרה ממישהו מקצועי או פשוט לשתף חבר קרוב בשאלות שלכם ובכך תמצאו חלק מהתשובות בעצמכם.