לפני כשבועיים, במיוחד ביום חם של אוגוסט, שבר לי המזגן. זה היה אחרי יום של עבודה מתוחה, והגעתי הביתה לקיץ ישראלי שמתחיל על פניו רק אחרי השעה שש בערב. חשבתי שזה יהיה סוף יום נעים עם ספר טוב ומוזיקה שקטה ברקע, אבל במקום זה מצאתי את עצמי מזיע בלי רחמים.
הטלפון שלי עשה רעש - מצאתי את מספר הטלפון של טכנאי המזגנים המוכר מהשכונה. שמעתי עליו המלצות רבות מחברים ובדרך כלל יש לו זמן פנוי לבצע תיקון מידית. כשדיברנו, הוא נשמע רגוע משהו ואמר לי שהוא בדרך. תוך עשרים דקות הוא הגיע לבית שלי עם חיוך רחב ועיניים זורחות כאילו יומו מלא בשמש וחום במקום בורות קרים.
טכנאי המזגנים הזה היה יותר מקטן אמנותי; הוא הכניס לתוך התיק שלו מידע שהגיע לא לכל אחד ואחת מאיתנו: סבלנות ויכולת להבין את הצורך האנושי מעבר לתקלות הרגילות במזגן. בזמן שהוא עבד, הוא החל לשתף סיפורים קטנים על הלקוחות שלו - איך אנשים מסוימים מתמודדים עם הקיץ הישראלי ומה הם עושים כשהמזגן מפסיק לפעול באמצע הלילה.
ואז הוא החזיר לי חיוך ואמר לי משפט פשוט אך כל כך נכון: "חום זו תופעה זמנית, אבל הנוחות היא משהו שאנו צריכים לחפש לעיתים קרובות." המשפט הזה הדהד בי עוד הרבה אחרי שהוא הלך והשאירה בי תחושת הודיה כי אלו רגעים שלא נדירים בישראל - הפסקות בחיים הלא צפויות שגורמות לנו להעריך מחדש את הדברים הקטנים.
אז אם אתם מוצאים את עצמכם פונים לטכנאי מזגנים בעוד חצי שנה בתגובה להפסקת זרימת האוויר הקרירה בדירתכם המובסת בקיץ הישראלי - אני ממליץ לך באמת לבדוק גם מי האדם שעומד מאחורי התיק ולצאת משיחת תיקון מלאה במעט חמימות אנושית ולא רק פתרונות טכניים.
והכי חשוב - אל תשכחו להציע להם כוס מים!