לפני כמה שנים, כשחיפשתי מתנה מיוחדת לבן שלי שהיה אז בן 10, החלטתי לקנות לו טאבלט. היה לי ברור שזה משהו שיכול לפתוח בפניו דלתות לעולם של מידע ואפשרויות יצירה. כשהגענו לחנות, מצאנו אחד כזה שנראה כמו גמלאי חביב - קצת ישן ובעל כל מיני שריטות קטנות על המסך. לא היו בו את הפיצ'רים הכי מתקדמים, אבל הייתה לו נשמה.
בהתחלה הוא פחד להשתמש בו. "אבא, מה אם זה יתקלקל?" הוא שאל בנעימות שמזכירה לי טינדר בתיכון. בעדינות הסברתי לו שאין שום דבר רע בלנסות ולהתנסות ושגם אם יתקל בבעיות - זה חלק מהלמידה. כך היינו יחד נרטבים באור הלילה המוזר שהוא פלט בזמן ששיחקנו במשחקים ובעיקר חקרנו אפליקציות שונות.
ואכן, לאחר שבועיים קיבל אותי בשמחה כשהוא יצר סרטון אנימציה ראשון שלו באמצעות האפליקציה ההיא שהמלצתי עליה! זו הייתה אחת מאותם רגעים שלא תשכחו: אני זוכר את הניסיון הראשון שלו לשלב מוסיקה וקטעים מצחיקים והחיוך על פניו כאשר הבין שהוא יכול ליצור משהו חדש לגמרי.
תובנה חשובה שהבנתי בתקופה הזו היא כמה טכנולוגיה יכולה להיות כלי עוצמתי גם עבור הצעירים ביותר, כל עוד אנחנו שם כדי לתמוך בהם ולכוון אותם לכיוונים הנכונים. הרבה פעמים אימפריות טכנולוגיות משקפות לנו העדפות חיצוניות בלי להבין שהם יכולים לגדול מכוח הדמיון והמחשבה שלנו.
והכי חשוב - אל תשכחו להעריך את הכלים בחייכם! היום כבר יש לנו טאבלט חדש ומתקדם יותר בבית, אבל המסלול של הבן שלי עם הטאבלט הישן תמיד יישאר חלק מהסיפור שלנו יחד. הייתי ממליץ לכם לשמור על הקשרים האלה ולחפש את השלווה ואת ההנאה שבכלי שאתם משתמשים בהם ביום יום שלכם; בסוף זה מה שחשוב באמת.