עכשיו כשהחורף מפנה מקום לאביב, אני תמיד חש במעבר הזה לא רק בחיים שלי, אלא גם בחיי הכלבלב שלי. קוראים לו פיקסל, והוא מסוגל לחמם לי את הלב יותר מכל אדם. אחת מהחוויות הכי יפות שאני זוכה להן איתו היא הביקורים בדוגי פארק השכונתי.
לפני כמה ימים לקחתי אותו לדוגי פארק שלנו אחרי שבוע לוחץ בעבודה. כנראה שסטן ואורן (הכלבים של השכן) חיכו לנו שם כי התלהבות והתרגשות מילאו את חלל הפארק ברגע שאנחנו נכנסנו. כשפיקסל ראה את סטן רודף אחרי כדור וכשהוא יצר קשר עם אוזן המשוגע שלו שנפלה בגלל ההתלהבות - הרגשתי שהלב שלי מתרחב.
הטוסיק הקטן שלו קיפץ מירידה לירידה, והשגרירות של הביטחון עצמי שהוא משרה עליי פשוט ממיסה אותי בכל פעם מחדש. כל פעם כשאני רואה אותו משחק עם חברים בפארק אני מבינה כמה חשוב לכל אחד מאיתנו למצוא זמן לשחרר קצת וליהנות מהרגעים הקטנים. זה נכון גם לגזעי הכלבים אבל בעיקר עבורינו כבני אדם.
בעבר די התקשיתי להבין למה אנשים משקיעים כך באימוני שמירה או בגידול חיות מחמד בצורה מקצועית. אך היום ההכרה הזו השתנתה; החיבור בין בעלי חיים לבני אדם הוא אמיתי ונוגע בליבנו בצורה שאין לתפוס במילים רבות ולא ניתן להסביר עד הסוף - צריך לחוות את זה.
אם יש לכם דוגי פארק קרוב לביתכם - אל תהססו לבקר בו! תביאו מים וקצת פינוקים לכלבי ביגוד ותנשמו עמוק את האוויר הצח בזמן שאתם צופים בהם רוטטים מרוב אושר ותחושת חופש מוחלטת. ואם אתם במקום הנכון בבוקר יום שישי - תראו איך כולם מתחברים ומתאגדים לכדי חגיגה קטנה בסגנון שלהם.
ושיהיה ברור: לפעמים כתיבת פוסט כזה דורשת חמישה ניסויים ומחשב מסלול מחדש כדי למקד בפשטות ובנועם בריאות נפשית שאנחנו משיגים בכל ביקור כזה - וזה מרגש אותי לחשוב על התחושות האלה שוב ושוב!
אז אם אתם רוצים להתנסות בכמה רגעים טהורים של שמחה - פשוט לכו לדוגי פארק הכי קרוב אליכם ותראו איך לכלבים שלנו יש המון מה ללמד אותנו על אהבה וחברות אמיתית.