אני זוכר את התקופה שבה למדתי במוסד האקדמי שלי. היה לי ספר לימוד אחד, שנראה כמו שאר הספרים - כבד, מאובק ומלא בעמודים שהיו מפחידים אותי יותר ויותר ככל שהתקרבתי למבחן. אבל אז קרה משהו מעניין. במקום לנסות לקבוע איתו יחסי ציבור קפדניים כמו עם חברי הכיתה שלי, החלטתי להעניק לו סיכוי.
ביום שישי אחד, אחרי שבוע קשה של לימודים, פתחתי את הספר הזה בשעת ערב מוקדמת כשכל הבית שקט. התיישבתי על הספה בחדר המגורים ונתקלתי בעמ' 80 שבו היה סיפור על אדם ששינה את חייו בעקבות חוויות קטנות מהיום-יום שלו.
הסיפור נגע בי בצורה שלא ציפיתי לה. הוא דיבר על איך דברים פשוטים - כמו לשתות כוס קפה בשמש או לקרוא ספר בעוד השמש שוקעת - יכולים לשנות את התפיסה שלנו לגבי החיים עצמם. פתאום הרגשתי שאני לא רק מתכונן לבחינות אלא גם מתחיל להבין מושגים חשובים בהרבה מעבר לנושאים היבשים שבספר.
בעקבות הסיפור הזה החלטתי לקחת הפסקות במהלך הלימודים שלי כדי להתחבר לרגעים הקטנים בחיים: לצאת לטיפה טבע, לשתף חברים באימון קבוצתי, או אפילו פשוט לעמוד מול חלון ולהרגיש את רוח הסתיו בכניסתו לחיינו.
בזמן שלמדתי מתוך הספר ההוא גיליתי שזה ממש לא מספיק ללמוד רק מתוך טקסט יבש; צריך לתת מקום לחוויות האישיות שלנו בכל מסלול הלמידה שלנו. אני היום הרבה פחות חושש מספרי לימוד ועושה מהם מקור השראה מרגש ולא פחד גדול לפני מבחן.
אז אם אתם עומדים לפני תקופת מבחנים או שלבים חדשים בלימודים שלכם - אולי תעצרו לרגע ותראו מה עוד הספר שאתם קוראים יכול להציע לכם מעבר לדוגמאות המסורבלות ולשאלות הסיום? החיים הם בית ספר נהדר ויש להם כל כך הרבה ללמד אותנו!