אני זוכר את היום שבו נכנסתי לשיעור הנהיגה הראשון שלי. הלב שלי דפיקות, העיניים רושפות והראש מלא במחשבות - האם אני באמת מסוגל לזה? הרגשתי כמו ילד קטן שנכנס לעולם חדש וכואב. המורה הסתכל עליי עם חיוך אמיץ ואמר: "אל תדאג, הכל יהיה בסדר".
התחלנו בנסיעה האיטית בחנייה, כל דבר סביבי הרגיש כמו התמודדות עם אתגר עצום. הפחד ממפגשים עם רכב אחר היה ענק. אחרי כמה שיעורים של הצלחות קטנות ושל טעויות מביכות (מישהו אמר חניה לא נכונה?), פתאום הבנתי שמשהו השתנה בתוכי.
עם כל פנייה שעשיתי וכל סיבוב שהייתי צריך לקחת, התרגלתי יותר לכוח ולשליטה שיש לי ברכב. גיליתי שזה פחות על מהירות ויותר על תחושה - התחושה של להיות חלק מהדרך, להתחבר למקום שאת/ה נמצא בו ולהרגיש חופשי.
במהלך השיעורים הקשבתי לסיפורים של המורה על החוויות שלו כנהג צעיר וגם הוא חש פחדים ועיכובים בדרך להתפתחות אישית ומקצועית. רובנו שוכחים שכולנו מתחילים מאיפהשהו - גם אם זה נראה שמישהו לידך מצליח בקלות יחסית במשהו שאתה נאבק בו.
טיפ שפשוט עבד בשבילי היה לנשום עמוק בכל פעם שהלב שלי התחיל לדפוק בקצב מהיר לפני נהיגה במצב מאתגר. למצוא רגע לעצור ולהיזכר שגם הטעויות הם חלק מהלמידה שלנו - דבר שהיה לי קשה לקבל בהתחלה.
אז כשאתם יוצאים לדרך, זכרו - זו לא רק מיומנות טכנית אלא מסע אישי לכל אחד ואחת מכם. תהיו נחמדים לעצמכם ותזכרו שלא חשוב כמה פעמים תפגעו בדלת או תעצרו בעצירה הלא נכונה - בסופו של יום אתם מתקדמים!