ביום שישי האחרון החלטתי לקחת את המשפחה שלי למסע קצר לחנות ריהוט חדשה שנפתחה לא רחוק מהבית. כל כך הרבה זמן חלמנו לעצב שוב את הסלון, והוא באמת זקוק קצת לרענון. כמו תמיד, יצאנו עם מוטיבציה גבוהה, ארוחת בוקר בטן מלאה ומעט סבלנות, כי אני יודע שכל שיטוט בחנויות ריהוט יכול להיכנס לכמה שעות טובות.
ברגע שנכנסו לחנות הרגשתי שהזמן עוצר מלכת. כולם ידעו שהגענו למקום המושלם - האווירה הייתה חמה, הצבעים היו מרגיעים והשלטים נראו כאילו הם קוראים לנו לבחור בהם. בין ספות מצופות קטיפה לשולחנות עץ מלא, פתאום מצאתי את עצמי מתגלה מחדש דרך העיניים של הילדים שלי.
הקטנים התחילו לדמיין איך הספה החדשה תראה בסלון שלנו ואיזה פינת ישיבה אפשר לסדר על המרפסת. התחלנו להתדיין על צבעים וסגנונות - אנה רצתה דבר אחד ודוד הקטן הציע משהו לגמרי אחר. זה היה רגע נהדר לראות אותם משקיעים בתהליך ובוחרים דברים שלא רק יתאים לנו כמשפחה אלא גם יביעו את האישיות שלהם.
בין מדפי החנות נתקלנו במספר זוגות שמחו ומתמקחו על פריטים שונים: אני זוכר זוג מבוגר שבחר ספה חדשה אחרי 30 שנה וזרם החיוכים ביניהם היה מדבק לחלוטין.
ואחרי כמה שעות של שיטוט ודיונים כה אינסופיים (על אף שאני עדיין מתעקש שספה קלאסית היא פתרון טוב יותר), בסופו של יום יצאתי עם סוף שבוע חדש וקצת התנודות בראש - לקחנו בית חדש במובן מסוים.
אז טיפ ממני: כשאתם יוצאים לחפש ריהוט לביתכם, אל תשכחו להביא איתכם את מי שאתם אוהבים ולעשות מזה חוויה משפחתית! זה לא רק על הרהיטים עצמם אלא גם על הזמן המיוחד הזה שנעשה יחד - אי לכך לכולנו יהיו סיפורים חדשים לספר בנוגע לסלונה או לפינת האוכל שלנו בשנים הקרובות.