כשאני מתבונן על ילדיי רצים ברחבי פארק השעשועים, אני מרגיש איך כל דאגות היום-יום שוכחות, ונשארתי רק עם הרגע הזה. לפני שבוע החלטנו לצאת ליום כיף בפארק השעשועים הכי אהוב עלינו. יום חמישי היה והשמש זרחה בשמיים תכולים.
כשהגענו, חיכתה לנו תחושת התרגשות באוויר. הילדים קפצו כמו עוגיות שבעל הבית מוציא מהתנור - מלאי אנרגיה ושמחה. במיוחד זכורה לי המתקן החדש שהוסיפו לפארק: רכבת הרים מדהימה שנראתה כאילו נמתחת אל מעבר לקצה האופק.
פתאום אני מוצא את עצמי בודק אם אני מספיק אמיץ כדי לעלות איתם לרכבת הזו. לא הייתי בטוח אם הלב שלי יעמוד בזה אבל אז ראיתי את פניהם המלאות בהתלהבות - בזיכרונות של ילדותי עברו לי בראש רעיון ותוך כמה רגעים כבר עמדתי בתור עם הילדים, ואני מודה שזה היה ערך מוסף שלא ציפיתי לו.
השערים של הפארק פתוחים והדבר הראשון שפגש אותי היה ריח החטיפים המטוגנים - פופקורן טרי וסוכריות צבעוניות שהזכירו לי ימים שבהם הייתי ילד קטן בעצמי. אחרי שסיימנו סיבוב ברכבת ההרים המטריפה (ואני עדיין לא מאמין שעשיתי את זה), מצאנו אותנו מסתובבים ליד הביתן שבו מכינים גלידות בעבודת יד - היו שם טעמים שאפילו לא חלמתי עליהם!
בחזרה בביתה לאחר יום כזה מרגש, הבנתי ששום דבר אינו משתווה לחוויות המשפחתיות הללו. החיבור הזה בין הדורות הוא משהו שאני רוצה להעביר לילדים שלי: היכולת ליהנות מהרגע ולא לקחת שום דבר כמובן מאליו.
טיפ קטן ממני למי שמתכנן ביקור בפארק עשעים בקרוב: אל תהססו להתחבר לילד שלכם ולהשתעשע יחד; זו יכולה להיות דרך נפלאה לבנות זיכרונות בלתי נשכחים שתמיד יהיו עמוק בלבכם ובמרכז משפחתכם.
לפני שאתם עושים קניות עבור מזכרות או פירות פארק בגודל ענקי שצריך לשלם עבורם סכומים גבוהים - התמקדו במילה אחת: חיבור!
שיהיה לכם יום טוב ופלא במקומות הללו שהם כמו קסם שמחזיר אותנו אחורה בזמן!