לפני כמה שבועות, בשישי בבוקר, התעוררתי עם רצון עז לאפות לחם. אני זוכר את הפעם הראשונה שבאמת ניסיתי - זה היה לפני שנתיים, והלחם שלי יצא קשה כמו סלע. מאז כמובן שהתפתחתי קצת (ולא בטוח שזה בזכות הניסיון) אבל יש משהו במגע עם הבצק שגורם לי להרגיש מחובר לגמרי לרגע הזה.
אני נכנס למטבח, מעמיר קמח בתוף ומדוד מים חמים לתוך הקערה. כשאני מתחיל לערבב את הכל יחד, יש לי תחושה שהיקום מסתנכרן איתי; הריח של הקמח מתמזג עם לחות המים ויוצר קסם בלתי נגמר של אפשרויות. אחרי מספר דקות אני מרגיש את העדות המתוקה והמעט נדירה שהיא הבצק המלטף את הידיים שלי.
בהתחלה חשבתי על זה כעל משימה פשוטה - להוציא לחם מהתנור לדלפק במרפסת. אך כאילו כל תהליך האפייה למעשה מקפל בתוכו חיים רבים: הזמן של ההתפחה שמזכיר לנו שיש דברים שלא כדאי למהר בהם, החום שהופך מרכיבים בסיסיים ליצירתיות לפעמים מגוננת עלינו וגם על היקרים לנו.
ועכשיו בואו נדבר על הטיפ הכי חשוב בעיניי: אל תפחדו לשחק עם המתכון! הוספת אורגנו או שכבת פריזאי פנימית תוסיף פן חדש לחלוטין לחוויית האפייה שלכם. במקרה שלי? הוספתי כמה חמישה קלחים של שום בשביל טוויסט מעניין והידיכם יראו כי משפחתכם יחגו סביב מפלגת הלחם הביתית החמה שלכם!
אז כשאתם צריכים רגע לעצור בחיים וליהנות מדבר קטן ופשוט - עשה לכם יום אפייה בליבכם ותנו ללחמים לדבר בעיקר בשם עצמכם ובשמחה שאתם יכולים להביא לסובבים אתכם.