בדיוק לפני שנה, אני זוכר את הרגע שבו התקשרת אליי אמא של חבר משכבר. קולה היה נואש ומבולבל. בנה, שנעצר על עבירה לא פשוטה, צריך עורך דין שייצג אותו. ברקע שמעתי את הדמעות הנופלות. זה היה סיפור כואב ומשפחתי שלא יכולתי להתעלם ממנו.
נכנסתי לתמונת האירועים ושמחתי לסייע לה. במשך שבועות ישבתי עם המשפחה והוא עבר רגעים קשים ומאתגרים, כמו הליך הגעה לבית המשפט והמתנה מעצבנת בתור לדיון המרגש הזה ששחק את כולם ואת מערכת היחסים ביניהם.
אבל כל פגישה איתו ובני משפחתו הסתיימה בשיחה פתוחה - לא רק על המשפט עצמו, אלא גם על מה שיש מאחוריו: חלומות שהתנפצו והשאלות הקשות של "איך הגענו עד כאן?". מדי פעם הצצנו למציאות הלא פשוטה שבה חיים חלק מהמקרים הללו; ההתרפקות על חוויות ילדות ולמה היינו שם ביום הראשון כשהכל התחיל להתדרדר.
ומה למדתי מכל התהליך הזה? שהחוק הוא רק עוגן. לפעמים מה שצריך יותר מכל זה לדעת להקשיב ולהבין את בני האדם שמאחורי הסיטואציה המשפטית. לפתח אמפתיה באמת לדברים שהם חווים ולא להביט הרי למעלה מערך החוק בלבד.
וזה הטיפ שלי לכל מי שמתעניין במקצוע הזה: אל תשכחו שהמשפטנות היא הרבה מעבר לחוקים ותקנות - מדובר באנשים אמיתיים עם רגשות וחלומות שנ оказьˇ עטופים בצרכים של מערכת משפטית קרה לפעמים. תנו לעצמכם את האפשרות להיות חלק מהשינוי שלהם בעדינות και בחום אנושי אמיתי.
וכשהעניין נגמר - כשכל אחד מחייך בסוף הדרך - מבינים כמה כוח יש לנו להביא אור לתוך המקומות הכי אפלים בחיים של אנשים אחרים.
