שבוע שעבר, ישבתי בחדר המתנה של המרפאה הווטרינרית שלי, כשנכנסה אלי אחת מהעובדות עם חתול חמוד על הידיים. הוא היה כולו פדיגרי, אבל עיניים מרובות תבונה ואופי חזק. לא יכולתי להתעלם שהחתול הזה מצא את דרכו ללבבות כולם בחדר.
הזיכרונות צפו בי כמו סרט: שנים אחורה, כשהחלטנו סוף סוף להביא כלבה לבית - קיקה המהממת שלנו. מאז שהיא איתנו, היא הפכה לחברה הכי טובה שלי. בכל יום חדש אני מגלה צדדים חדשים שלה - כמו איך היא יודעת בדיוק מתי אני עצובה או מתי מגיע לי קצת כיף אחרי יום קשה בעבודה.
אבל לא הכל היה פשוט. היו ימים שבהם קיקה לא הרגישה טוב והיה צריך לקחת אותה לווטרינר. בפעם הראשונה שזה קרה התמלאתי בדאגה ובחרדה שבלתה אותי; מה אם זה משהו רציני? מה אם חס וחלילה נאלץ להיפרד ממנה?
וכך נכנסנו למרפאה ומיהרתי להסביר לדוקטור את חששותיי… ולמה הלב שלי דופק בקצב טירוף. מסתבר שגם רופאים יכולים להיות מאוד אנושיים ומקשיבים - והדוקטור הסביר לי בסבלנות שבעלי חיים יודעים להעביר תחושות מסוימות לגבי הכאב שלהם בצורה אחרת מאיתנו.
ואכן, לאחר כמה בדיקות פשוטות התגלה שמדובר בווירוס קטן שיעבור לה תוך זמן קצר ובלי צורך בהתערבות גדולה מדי. כבר באותו רגע הבנתי כמה חשוב לדעת להגיע לרופא רפואי שהוא קודם כל בן אדם שמבין אותנו ואת הפחדים של בעלי החיים שלנו.
מאז הייתי הרבה יותר רגועה עם הנסיעות למרפאה וכשהייתי נזקקת לעזרה רפואית עבור קיקה, ידעתי שאני בידיים טובות מבעל מקצוע שמעוניין בטובת החיה ולא רק בכך שנשים להם כסף על טיפול.
אז הטיפ שלי לכל מי שיש לו חבר פרוותי בבית - אל תהססו לגשת לבדוק דברים! גם אם זה נראה לכם שטויות בתחילה או שאולי תחשבו שהכל בסדר גמור - לפעמים אפילו בעיות קטנות יכולות לכוון אותנו להבין יותר ולהרגיש נוח לדעת שאנחנו עשינו את הכי טוב בשביליהם.
וכמובן, אתם אף פעם לא לבד בזה! תמיד יש אנשים שחווים בדיוק את מה שאתם חווים וישנם אנשי מקצוע страхון שיכולים לתמוך ולעזור בזמנים הללו ובמידת הצורך לשמש לנו כאבן מנחה לעזור לבני המשפחה הלא מדברים שלנו למצוא שוב את האושר שלהם בבית!