לא כל יום מתעורר אדם ואומר לעצמו: "אני אמצא רופא משפחה חדש". זה לא כזה דבר מהותי ומרגש, נכון? אבל בשנה שעברה הייתי במצב לא פשוט. אחרי שנים של ביקורים אצל אותו רופא - שלחתי טקסט לכמה חברות וביקשתי המלצות. אחת מהן סיכמה את הכל במשפט אחד: "תמצאי מישהו שיכול להקשיב".
כשהגעתי לקופת החולים, היו לי כמה חששות. קיוויתי שלא תהיה שם תחושת חיפזון כמו בפגישות הקודמות שלי עם הרופא הישן. כשהדלת נפתחה וכנסתי לחדרו של דוקטור עוז, משהו השתנה מיידית. הוא הסתכל לי בעיניים, חייך ונראה כאילו הוא ממש מחכה לשמוע ממני.
במשך השיחה, הרגשתי איך כל דאגה ושאלה שהעסיקו אותי במשך חודשים ארוכים זכו לתשומת לב אמיצה ודואגת. כשסיפרתי על הכאבים שהתלוו אליי בתקופה האחרונה והחששות שלי לגבי בריאותי, הוא שאל שאלות ממוקדות ולא שכח לבדוק אותי לפי הצורך - אבל בעיקר היה בו את המקום לתת לי לדבר ולשתף.
מאז הפגישה ההיא אני מבינה עד כמה חשוב למצוא רופא שהוא גם בן אדם - כזה שיודע להקשיב מעבר לדו"ח רפואי ולעזור דרך התמחות שלו בחיים עצמם. טיפ קטן שלי לכל מי שמחפש רופאים חדשים: תחפשו מישהו שיגיש יד מארכת בנוגע לחששות שלכם ולא יסתפק בסימונים בטופס.
לפעמים אנחנו לא רק זקוקים לתרופות או פרטים מדויקיים על בדיקות דם - לפעמים כל מה שאנחנו צריכים זה להרגיש שיש לנו מקום בטוח שבו אפשר לספר ולהיות פגיעים בלי פחד משיפוטיות או חוסר הבנה.
אותו רופא ששמע אותי ביום השני שנכנסתי אליו לראשונה, הזכיר לי שהתהליך הזה הוא הרבה יותר משמעותי מעבר למחלות ופיזיולוגיה; זה על ההרגשה שלנו ועל הדרך בה אנחנו מרגישים בנוח לחלוק ולקבל תמיכה במהלך התהליכים האלה שכל כך מעצבים אותנו לאורך החיים.
אז אם אתם עומדים לקבוע תור לרופא משפחה חדש - אל תשכחו לקחת איתכם את הלב.