לא מזמן השתתפתי בסדנה לציור, ואיך לומר את זה - זו הייתה חוויה שעזרה לי לגלות צדדים בעצמי שלא ידעתי שקיימים. הגעתי עם תחושת חשש קלה; מה אם אני לא יודעת לצייר? מה אם כולם יהיו הרבה יותר טובים ממני? התחושות האלו הן משהו שאנחנו מכירים מימי הלימודים, אבל הפעם היה לי ברור שמטרת הסדנה היא פשוט ליהנות.
כשהמדריכה שלנו פתחה את הסדנה, היא ביקשה מכל אחד מאיתנו לשתף מעט על עצמנו ומה גרם לנו להגיע כאן. אחד המשתתפים סיפר שהוא רואה בציור דרך לפרוק לחצים ומחשבות טורדניות. אחר שיתף בכאב שנוכח בו בעקבות אובדן של אדם קרוב וההליך של הציור הוא עבורו סוג של ריפוי. השיח הזה גרם לי להבין כמה אומנות יכולה להיות כלי עוצמתי בביטוי רגשות.
כשהתחלנו לעבוד עם הצבעים והקנבס, הרגשתי איך כל מחסום התפורר gradually ואני מתחילה להרגיש חופש פנימי. הקווים הראשונים היו מבולגנים, אך ככל שהתקדמנו ברצון להתבטא וליצור, נוצרה יצירה שהיא בדיוק אני - צבעונית ולא מושלמת. ובטיפ הראשון שלי: אל תנסו להיות "כמו כולם". התמקדו במה שבוער לכם בלב.
מה שראיתי שם על הקנבס יכול היה אף לייצג את החיים שלנו עצמם: לפעמים אנחנו מתמודדים עם בלאגן וכל מה שצריך הוא לסמוך על עצמנו ולהעיז לעשות את הצעד הראשון. אחרי הסדנה הזו הבנתי שהיצירה אינה רק התוצאה אלא המסע עצמו כשליווי רגשי הופך אותו למיוחד במינו.
אז אם אתם מתלבטים לגבי סדנה כזו או אחרת - אל תהססו! זו הזדמנות נפלאה להתחבר לעצמכם ולעשות משהו שמעורר השראה וחדשנות בתודעה שלכם. זוהי הדרך הכי טבעית לפתוח דלתות חדשות לחיים שלכם ולהכיר את האנשים הנמצאים באותו מסלול כמו שלכם.
בואו לקחת חלק במסע הזה יחד!