כשהגעתי לשוק ביום שישי בבוקר, זה הרגיש כמו לחזור הביתה. השמש עמדה בגובה המושלם והעירה הכל באור חם ונעים. ריחות כשלל תבלינים ומאכלים עלו באוויר; בצל מטוגן, פירות מתוקים וריחות של לחם טרי שיצא מהתנור. זה היה כל כך מרגש!
בין הדוכנים עצרתי ליד דוכן לפירות ודיברתי עם המוכר הלא אחר מאשר דודו - אדם מבוגר עם חיוך רחב ועיניים שצוחקות. הוא הסביר לי על הפירות הטריים שהוא מייבא משדות קרובים, וכששאלתי אותו איך לדעת שהפירות במיטבם, הוא חייך ואמר: "תסתכל בעיניים שלהם. הם מדברים אליך."
ואז יכולתי להבין למה אנשים אוהבים לקנות שמה - זו לא רק קנייה אלא חוויה אנושית ממשית של קשרים ושל אכפתיות. אני זוכר ששוב התלבטתי איזה פרי לקחת - בין תפוחים יפים לבין רימונים אדומים וזהובים - ודודו פשוט לחץ לי יד ואמר: “תבחר את מה שאתה אוהב”.
מבחינתו של דודו העונג והאהבה למקום שבו הוא עובד קיבלו פורמט מזהיר בחיי היום-יום שלו. השיח שלנו חדר לתוך הקשרים האנושיים שנוצרים בשוק הזה, ואז תפס אותי רגע - זה הרבה מעבר למוצר שאתה קונה; זה על החיבור בין אנשים והמזון שהם מספקים אחד לשני.
אם יש טיפ שאני רוצה לחלוק איתכם מתוך הביקור הזה - בדקו את מקומות האוכל שאתם הולכים אליהם גם לפי בני האדם שעומדים מאחוריהם ולא רק לפי המחירים או הרשמים הראשוניים שלכם מהרשתות החברתיות. אנחנו צרכים לזכור שבסוף כל עגבנייה או שקית של אגוזים ישנה אהבה וטיפול מעומק הלב.
אז בפעם הבאה שאתם יוצאים לתפוס משהו טוב לשולחן שלכם, חשבו גם על הסיפור שמאחורי המזון ועל האדם שהתאמץ כדי להביא לכם את הטעמים הללו לחיים שלכם.