כשחושבים על זה, כל אחד מאיתנו עבר איזשהו תהליך לפני שהתחיל לנהוג. עבורי, זה היה כמו פתיחת דלת לעולם חדש ומרגש, אך יחד עם זאת גם מפחיד מאוד. אני זוכרת את היום הראשון שלי בשיעור נהיגה כאילו היה אתמול. לחוצה ומזיעה, נכנסתי לרכב עם המורה שלי - אדם שנראה כמו היפי משנות השישים, עם חיוך רחב והעיניים שזורחות מרוגע.
הדבר הראשון שעשה הוא לבקש ממני לקחת נשימה עמוקה ולהתמקד במקום שבו אנחנו רוצים להגיע. כמה שהוא צדק! בעידן שלנו מלא במטרדים וטכנולוגיה, קל ללכת לאיבוד בכביש ובכל מה שמסביב. אז אני ישבתי שם - רגל אחת על הבלם והשנייה מתנדנדת מעל הגז, מנסה להתרכז בהנחיות שלו.
כשהתחלתי לנסוע בפעם הראשונה הפחד היה בלתי נגמר. אבל אז זכיתי לצפות במשהו קסום: כיצד חוויית הלימוד רכה את הקירות הפנימיים שלי והתירה לי לפתח אמון בעצמי. דרך הצלחות קטנות - מתמרונים פשוטים ועד עצירות מדויקות - הבנתי שלהיות נהגת זו לא רק יכולת טכנית אלא הרבה יותר מזה; זה תשומת לב לסביבה ולכביש ויכולת להיות נוכחת ברגע.
לאורך השיעורים התחלתי להבין שאין דבר כזה "נהיגה מושלמת". כולנו רק בני אדם שעושים טעויות וזה חלק מהליך הלמידה שלנו. טיפ קטן שאולי יוכל לעזור לכם: אל פחדו לשאול שאלות - אם אתם לא בטוחים לגבי משהו או מצביעים על אנחה שלא מחמיאה לכם בפקקים - אל תהססו לדבר על זה! מי שמדריך אותנו בדרך כלל עבר בדיוק את מה שאנחנו עוברים עכשיו ונמצא כאן כדי להקל קצת על הדרך.
בסופו של דבר, כשעמדתי בהצלחה בבחינת הנהיגה שלי, נזכרתי בכל הצעדים שהובילו אותי עד לנקודה הזו: הרגעים הקטנים של התפעלות והרבה חברותאמית לאורך הדרך היו המאמן הכי טוב שיכולתי לבקש בפעם הראשונה שפתחתי מנוע ויצאתי לכביש.
אז אם אתם בחלק הזה של המסלול שבו עדיין קשה לתפקד בקונצרט של פנסים ודיווחים משונים ברשתות החברתיות מתוך הרכב שלכם… תנו לעצמכם זמן להתרגל ותזכרו שכל נהג גדול היה תלמיד יום אחד לפני כן.