לפני כמה חודשים, החלטתי לאמץ גורה קטנה בשם לונה. היא הייתה עדיין בת חודשיים, מלאה באנרגיה ובסקרנות. אני זוכר את הפעם הראשונה שהיא נכנסה לבית שלי. היא רצה בכל הכיוונים, חוקרת כל פינה וכשלא מצאה משהו חדש לשחק איתו - פשוט קפצה עלי והתחילה לנשוך לי את הרגליים בחיבה.
בהתחלה חשבתי שדי קל לאלף גורה כזו מתוקה, אבל אחרי שבוע התחלתי להבין שהמציאות קצת יותר מורכבת. היו רגעים שבהם הייתי מגיע הביתה אחרי יום עבודה עמוס ומוצא אותה חורגת מהמקום שלה עם צעצועים מפוזרים ברחבי הסלון כאילו היתה מסיבת ברווזים.
החלטתי שזה הזמן להתיישב ולנסות לפתח קצת סדר בחייה של לונה ולא פחות חשוב - גם בחיי שלי. הלכתי לסדנאות אילוף עם אנשים נוספים שבדיוק כמוני רצו ללמוד איך לתקשר בצורה טובה יותר עם החבר הכי טוב שלהם. מהר מאוד גיליתי שכמו שדרושים זמן וסבלנות להאיר עיניים של בני אדם שאכפת להם אחד מהשנייה, כך גם באילוף כלב צריך זמן וגם הרבה רגישות.
אני זוכר במיוחד סדנא אחת שבה המורה שלנו דיברה על ההבדלים בין "להאשים" לבין "להדריך". במקום לכעוס כשלונה עשתה בלגן או לא הקשיבה לי, ניסיתי להנחות אותה במקומות הנכונים לראות מה באמת גורם לה להבין אותי נכון ואיפה הגבולות שלה מתחילים ומסתיימים.
אז כאן הגיע השיעור הגדול: בסופו של דבר זה היה הרבה יותר עמוק ממה שציפיתי - למדתי שאילוף הוא בעצם תהליך שבו אנחנו מבינים אחד את השני ויוצרים קשר אמין ובטוח משני הצדדים. בזכות האימון הזה פיתחתי יכולת סבלנות גבוה כמו שלא ידעתי שתהיה לי ביום שאני אימצתי אותה.
אם יש לכם חבר פרוותי בבית ואתם נאבקים לעיתים קרובות עם אי-הקשבה או פעלולים שלא מצליחים לצאת לפועל - אל תשכחו שלמידה זו דרך דו-סיטרית. זה ממש אפשרי למצוא את הקול הפנימי שלכם בעזרת הקול החיצוני שלו - ולזרום יחד בנתיב מלא אהבה ושיתוף פעולה.
אז אם אתם צריכים טיפ קטן לסיום: קחו נשימה עמוקה לפני שאתם יוצאים למסע החדש הזה עם הכלבים שלכם ותזכרו שהדרך הארוכה ביותר היא בהצטברות של צעדים קטנים ועיקביים שמובילים להבנה הדדית ואפילו לקשרים שאין להם תחליף!