לפני כמה חודשים, החלטתי שאני זקוקה לשינוי. תספור לי רגע את הימים מאז שהתספורת האחרונה שלי הייתה? כן, זה היה לפני שנה וחצי - בדיוק אחרי הפרידה ההיא שפשוט לא נגמרת. אז לקחתי את כל הפחדים והחששות ובאומץ ניגשתי למספרה חדשה בפינה השכונתית שלי.
כשהגעתי למקום, האווירה הייתה מלטפת ומזמינה: ריח של שמפו מעודן, קולות צחוק וצעירים יושבים עם כוסות קפה ונהנים מהשיחות ביניהם. ברקע התנגנה מוסיקה שקטה שהכניסה את כולם למצב רוח טוב. התיישבתי בכיסא, והדילוג מהמראות עשה לי הכל - העיניים שלי התמקדו במנקה הזיעה שניגב אותי בחינניות כשהיו פה ארבע או חמש פצצות מחמט החימום.
אז הגיע תורי. המ"סתפר הוא ילד צעיר בשם עוז - עם חיוך רחב וסגנון לא משגר כזה של מרדוּת נעורים. תוך כדי שהוא גוזר את השיער שלי, הוא התחיל לעניין אותי בסיפורים על חיים שונים ומגוונים שבולטים בכל יום ביומו במספרה שלו. סיפר על לקוחות מיוחדים שעברו דרכו ועל הכוח שיש לתספורת דינאמית לשנות מצב רוח ולהרים אנשים למעלה.
ואז הגיעה שם השאלה הקטנה אבל הענקית: “ומה איתך?” כמו בתסריט טוב הבנתי שמעכשיו אני כמעט בעצם נראית מול המראה בצורות שונות לגמרי: קיימת מיליוני שאלות שרצים לי בראש ואין לי מושג איך לביטבן; מצאתי עצמי מספרת לו על הקשיים של השנה האחרונה ומה אני חולמת להיות בקיץ הקרוב במחברת הזו של החיים שלי.
וכך קרתה כאן תפנית רצינית - הסיפור שלנו התחבר לעולם המלא בבחירות הניבאות העתיד שלנו ואיך תהליך פשוט כמו באוסטרליה יוכל להביא אותך לפריצות דרך מרתקות בתוך עצמך ובעצם לחזור אל המקום בו נמצאת בלי שאכפת לך יותר מכל ׳מה אחרים חושבים׳.
כשיצאתי מהמספרה עם התספורת החדשה והלב טופף בהתרגשות רבה מהמראות שקיימת לפנַי חשבתי שסיימנו פה פרק שלא יחזור... אך אחרי שבועיים הרגשתי פתאום שוב צריכה שינוי בעורף הזהרה ושאלות נוספות יצאו - איך נמשיך הלאה?, איזה חלומות יוצגו על היוונים לכל השנים הבאות?
אז אם יש לכם מחשבות שולרדת בכם ולבקש לצאת לשינויים גם אם הם קטנים - לכו למספיק מספרה! זה ממש לא רק סגנון אלא מקום לדבר לעצמך ופשוט להרגיש קצת יותר קל לאחר מכן…