אני זוכרת את היום שבו החלטתי שגם הניקיון צריך להיות משהו שאני אוהבת ולא סתם משימה שצריך לעבור. הגעתי הביתה אחרי יום מתיש בעבודה, השמש כבר שקעה והאור רך ונעים. כשפתחתי את הדלת ומבטי נפל על הסלון המרגיש כאילו הוא שואל "מתי תתני לי קצת תשומת לב?", הרגשתי בחילה.
במקום לצאת לקניות או לפצוח בסדרה חדשה (שזה מה שתכננתי באמת), מצאתי את עצמי עם מטאטא ואני מתחילה לנקות. אני לא יודעת אם זה הקסם של השעה המאוחרת או התחושה שבסופו של דבר אני עושה משהו למען המקום הזה שאני כל כך אוהבת, אבל פתאום ניקוי הפך לאיזו סוג של מדיטציה.
התחלתי באיטי ובחלטורה: לטאטא כאן, לסדר שם, לשים מוזיקה בקול רם ולרקוד בין הספות. תוך כדי עבודה גיליתי דברים ששכחתי מהם - פתק שהשאיר לי חבר אהוב מהתיכון, תמונה ישנה מחופשה עם המשפחה ואפילו סרטים ישנים שלא ידענו איפה הם מסתתרים.
בהמשך הערב, כשהכל היה מבריק כמו חדש וחיכיתי ליום שישי הקרוב כדי להראות זאת לאורחים שלי בשיחה על כוס קפה ועוגיות ביתיות תוצרת עצמנו, חלחלה בי ההבנה שזה לא רק ניקיון - זו תחושת שייכות. החיבור הזה למקום שאתה חי בו הוא הרבה יותר עמוק ממה שחושבים.
והטיפ שלי? תראו בניקוי הזדמנות ליצור מחדש קשר עם החללים שלכם בבית ובין לבין גם לעצמכם. אל תפחדו לקחת את הזמן ולהפוך את זה לפעולה מרגיעה ומשמחת! תנו לכל חדר לנשום מחדש ותראו איך הבית שלכם יגיב לכם באהבה וכיצד גם אתם בתגובה תהפכו להיות הרבה יותר נינוחים בבית שלכם.
אז בפעם הבאה שאתם חושבים על ניקיון בתים כהוצאה רבה בזמן ובמאמצים - פשוט זכרו שמדובר בהזדמנות לחוות מחדש את המרחב שלכם באור חדשי ומרגש!