לפני מספר חודשים, מצאתי את עצמי יושב בגינה ציבורית שקטה ליד הבית. היה יום אביבי נעים, והעברתי את הזמן בתצפית על אנשים שעוברים ושבים. לפתע, עצרה לידי אישה בשנות ה-50, שנראתה כאילו היא נושאת על כתפיה עולם שלם. עיניה שיקפו כאב עמוק. לא יכולתי להישאר אדיש והתחלתי בשיחה פשוטה. "מה שלומך?" שאלתי בעדינות. היא החלה לשתף אותי בסיפורה הכואב על אובדן בני משפחה. כששמעתי אותה, ראיתי איך הכאב שלה מתמוסס בכל מילה. לפעמים, מה שאנחנו צריכים זה מישהו שיקשיב לנו באמת, בלי שיפוטים או פתרונות. זה יכול להיות שירותים מרפאים בנפש שלנו. בעקבות השיחה, חשבתי על כוח הקשבה ועל השפעתה על החיים שלנו. כשאתם רואים מישהו נראה קודר, אל תשכחו לשאול: "האם תרצה לדבר?"
