ביום בהיר אחד, כשחזרתי הביתה מהעבודה, פגשתי את לולה - הכלבה שלי והחברה הכי טובה שלי. היא הייתה גורה מתוקה עם פרווה שחורה ועיניים עגולות שמצליחים להמיס כל לב. אבל עם כל המתיקות שלה, גם היו לא מעט אתגרים. אחת הבעיות הגדולות ביותר הייתה כשהיא רצה אחרי האופניים של השכנים כמו טורפדו, ולא משנה כמה אני ניסיתי להרגיע אותה.
עברנו תקופה שבה היה לי קשה להבין איך אפשר לאלף כלב ואילו שיטות יכולות לעזור לנו להשתפר יחד. אבל אז החלטתי לדבר עם מספר אנשים שהמליצו על שיעורי אילוף מקומיים. ההרגשה הראשונה שלי הייתה ספקנות - הרי למה צריך מישהו נוסף? חשבתי שאני יכולה לעשות זאת בעצמי...
אבל נרשמתי בסופו של דבר לשיעור הראשון ובאותו רגע הרגשתי שינוי קוסמי באוויר. המאלף הסביר לי שעל מנת שהאילוף יצליח, חשוב לבסס מערכת יחסים אמיצה בין לולה לבין עצמי; היא צריכה לדעת שהיא יכולה לסמוך עליי ולהרגיש בטוחה לידיי.
לאחר כמה שבועות של עבודה אינטנסיבית ברוח טובה ובהמון אהבה וקשב הדדיים, התחילו לראות תוצאות מדהימות: לולה הצליחה להפסיק לרדוף אחרי האופניים ולהתרכז בי. זה היה מרגש להבין שסבלנות התשלום - וגם התהליך עצמו הפך אותנו לקרובים יותר מאי פעם.
טיפ קטן ממני - אל תתייאשו אם נראה שאין התקדמות מידית! לפעמים הדרכים הקשות הן אלו שמובילות לתוצאות הכי משמעותיות ומעמיקות בחיינו ובמערכות היחסים שלנו. החיבור שנוצר בינינו הוא אחד מהדברים היפים שעשיתי בשביל עצמי ובשביל לולה.
בסופו של יום יש משהו מאוד מיוחד בקשר הזה שבין אדם לכלב שלו - אנחנו למדים אחד מהשני ביומיום שלנו והאהבה תמיד מנצחת!