בשבוע שעבר השתתפתי בסדנה על תקשורת בין אישית, והאמת? זה היה אחד הדברים הכי משמעותיים שעשיתי בחיים שלי. אני זוכרת שכשהגעתי, הייתי מאוד סקפטית. "מה כבר יכולים ללמד אותי על לדבר?" חשבתי לעצמי. הרי יש לי משפחה, חברים ועמיתים לעבודה - אין דבר שאני לא יודעת.
אבל אז החלה הסדנה, המנחה נכנסה לחדר עם חיוך רחב שהקרין חום ואמונה במה שהיא עושה. היא פתחה בשיחה קצרה על הקסם של שיח אמיתי - ככה התחלנו לגלות מה עומד מאחורי כל מילה שאומרים.
באחת מהתרגילים, דיברנו בזוגות על חוויות מעצבות בחיינו. כשאני הגיע תורי לשתף, סיפרתי איך איבדתי קשר עם חברה טובה אחרי עשר שנים בגלל אי הבנות ודברים שלא נאמרו בזמן. אני זוכרת את הכאב שעלה בי שוב כשהעליתי את הזיכרון הזה בפני מישהו זר כמעט לחלוטין ונדהמתי לראות איך הוא מזדהה לחלוטין עם הסיפור שלי.
ובעודי מדברת, הרגשתי פתאום חיבור כזה עמוק ומרגש - כאילו שנינו עברנו אותו מסלול במידת מה: פחד להביע רגשות וחוסר נוחות בשיחות אמוציונליות. זה היה כמו לנקות משקפיים מאובקים ולפצות לתוך עולם בהיר יותר!
בסוף הסדנה קיבלתי טיפ קטן אבל גדול: אמרו לנו להקדיש כמה דקות בכל יום כדי להתנהל בכנות מול אנשים קרובים לנו ולהביע את מה שאנחנו מרגישים באמת. זה יכול להיות הורה או בן זוג או אפילו חבר טוב. לא משנה מי הם - העיקר לשבור את מחסום השיחה שיש לפעמים ולקחת סיכון באמיצה לחשוף רגש.
מאז אותה סדנה אני מציעה פה ושם למי שסביבי לספר על מחשבותיהם וזה יצר אטמוספירה חדשה סביבי ובכלל - קשרים הרבה יותר טבעיים ופשוטים χωρίς משחקים ודרמות מיותרות.
אם גם לכם יש מקום בלב שבו אתם רוצים לפתוח דלתות ולהתחיל לדבר בצורה אחרת? ממליצה בחום להשתתף בסדנאות כאלה!
