לפני כמה חודשים, כשהכל סביבי היה סוחף ולא נתן לי רגע לנשום, החלטתי לקחת צעד ולפנות לעזרה מקצועית. חיפשתי מטפל שיעזור לי להתמודד עם כל מה שאני מרגיש - חרדה, לחץ ורצון פשוט לשוב לאיזון. אחרי מספר התייעצויות, הגעתי למטפלת מקסימה בשם מושית.
במפגשים הראשונים חשבתי שתהליך כזה ידרוש ממני לחשוף את כל הכאב שלי מיד. אבל מושית ניגשה לזה בצורה עדינה ואוהבת. היא ביקשה שישב ובינתיים נשתה תה ירוק יחד. תה? חשבתי לעצמי - אני באה לדבר על דיכאון, והיא מציעה לי תה? אבל התה הזה באמת עשה משהו קסום: הוא שבר את הקרח והרגיש כמו לחיצת יד חמה בעידן קר.
לאט לאט התחילו לצאת ממני מחשבות שלא העזתי להוציא החוצה לפני כן. סיפרתי על העבודה הקשה של ההורות ועל תחושת הבדידות שבאה לפעמים למרות שהמשפחה שלי לידי. המילים שלי ממש כאבו כשיצאו החוצה - אבל בכיתי תוך כדי והרגשתי שמשהו מונח מהלב נדחק החוצה.
בהמשך הדרך למדנו טכניקות קטנות שניתן להשתמש בהן בזמן אמת - דברים כמו נשימות מעמיקות או כתיבה יומית על הדברים הטובים שקרו לי ביום האחרון. וככל שעבר הזמן, הרגשתי איזושהי קירבה מתפתחת; זה היה הנס של ההקשבה שלה ושל המקום שבו הייתי אז.
אני רוצה לחלוק טיפ קטן שהצליח לשנות אצלי משהו - אם אתם מתמודדים עם קושי רגשי וצריכים מישהו מכם לדבר אליו, אל תחששו לפנות לעזרה! זה בסדר לבקש תמיכה מהמומחים בתחום וגם מחשיפה כנה לחוויות שלנו יכולים לצמוח שינוי אמיתי בחיים שלנו.
אני עדיין בעבודה המתמשכת הזו עם עצמי וכל פעם מחדש לומדת משהו חדש על מי שאני ומה כנראה חסר בי כדי להיות מאושר יותר. אין ספק שזה מסלול לא קל, אבל כשיש לך לידך בן אדם שמעודד ומלווה אותך בדרך הזאת - אתה מפסיק להרגיש לבד בתהליך הזה ושם מתחיל השינוי האמיתי.
אל תשכחו לדאוג לעצמכם גם בשגרה! ❤️