חבר’ה, לא תאמינו איזה גילוי מצאתי השבוע! בשכונה שלי יש בית קפה קטן שמסתתר בין כמה חנויות. תמיד חשבתי שהוא סתם מקום ככה, אבל יום אחד החלטתי לנסות את מזלי והגעתי לשם. זה היה כמו מסע בזמן.
כשה步לתי פנימה, הרגשתי כאילו נכנסתי לסיפור מסביבת השולחן של סבתא. הקירות היו מקושטות בטפטים צבעוניים ואפילו נרות ריחניים עמדו על כל שולחן. מישהי בישרה לי בחיוך רחב “שלום!”, כאילו היא מכירה אותי שנים. התיישבתי ליד חלון גדול ופתחתי את התפריט תוך שאני מריח את הארoma של פולי הקפה שנכנסים לתוך מכונת הקפה.
בחרתי אספרסו קצר ולצידו עוגיית שקדים שהרגישה כאילו הכינו אותה רגע לפני שהגעתי לשם. הס sip הראשון היה מדהים; טעמים עמוקים ששקעו לי בנשמה כמו זכרונות מהילדות. בדיוק באותו רגע, אני שומעת צלילים של פסנתר שמתנגנים מאחוריי - אחד מהמברים הנפלאים בקהילה התחיל להלחין מנגינה קלילה בצלילי הדיכאון המוכר של החורף הישראלי.
זה הזכיר לי שדווקא בזמנים הכי אפלים אפשר למצוא אור במקום לא צפוי. הייתי שם במשך שעות, צוחק ומדבר עם אנשים שאפילו לא הכרתי לפני כן, מתן ובת שבע - שני ברנשים צעירים שבאו לדבר על המוזיקה שלהם והחלומות לעתיד.
והנה הלקח: בסוף היום, אנחנו באמת צריכים להיות פתוחים למציאויות חדשות וניסיון חדש - גם אם זה אומר להיכנס לבית קפה שמעולם לא חשבנו עליו קודם. עשיתי לעצמי הבטחה לחזור לשם לפחות פעם בשבוע - כל מפגש הוא הזדמנות למקום חדש במפת הלב שלנו.
אם אתם עוד לא מכירים מקום כזה בשכונה שלכם או אפילו ברחבי העיר - לכו לחקור! החיים מלאים בהפתעות קסומות.